"את השינוי הכי גדול בחיים שלי, עשיתי בהחלטה של רגע", כך מספר לנו הרב אהרן כהן, אחראי על מבחני 'דרשו' בתוכניות השונות, ומי שנחשב לאחד מוותיקי הפעילים בארגון.
"היה זה ביום שגרתי, עמדו אז לסיים את מסכת גיטין בדף היומי. אני לא למדתי אז דף היומי בכלל, הלימודים שלי בכולל כמובן היו לימודי גמרא בעיון, ובזמני הפנוי היו לי סדרי לימוד כאלו ואחרים ש'דף היומי' לא היה אחד מהם.
"באותה עת הגעתי לאיזה משרד ואני רואה את מנהל המקום, כשהוא יושב יחד עם ידידי פעיל 'דרשו' הרב שלום יכנס, הם לומדים גיטין ועומדים לסיים את המסכת.
"אמרתי להם, אני ממש מקנא בכם שאתם זוכים לסיים מסכת מדי כמה חודשים כמו כל לומדי 'הדף היומי'. הלוואי שאזכה גם אני ככה לסיים מסכת אחרי מסכת…
"המנהל מסתכל עלי בתמיהה ואומר לי, "מה זאת אומרת הלוואי, גם אתה יכול להשתתף…". אני אפילו לא חשבתי על המילים שאני מוציא מהפה שלי, ואמרתי: "אתם יודעים מה, בסדר, מחר בבוקר אני פה איתכם, נלמד ביחד!".
"זה היה בהחלטה של רגע, אבל זה שינה לי את החיים. ההרגשה הנפלאה הזאת של התקדמות עקבית ובלתי מתפשרת, כל יום דף, זה דבר מדהים. במיוחד שזה סדר לימוד שכולל גם ימי שישי, שבת, חגים, בין הזמנים, זה לא עוצר אף פעם וזה מה שכל כך מיוחד בזה.
"כל הבית שלי השתנה. אפילו בחופש הילדים רוצים לארגן טיול ומתחילים לתכנן מסלולים, הם תמיד מתחילים מתוך נקודת המוצא הכי ברורה והכי בסיסית: יש קודם את השיעור של אבא, שהוא לא מוותר עליו בשום אופן ובשום מצב, ואחר כך אפשר לצאת למירון, צפת, עפולה, חיפה, פתח תקוה או ערד. קודם כל השיעור!
"האמת שזה ממש הדהים אותי, כי הרי תמיד הייתי אברך כולל ובכל זאת רק ממתי שהתחלתי ללמוד 'דף היומי' הילדים התחילו לתפוס את אבא שלהם כאדם תורני יותר. פתאום כל סגנון המתנות שהם קונים לי כשהם רוצים 'להפתיע' אותי לימי הולדת וכדו' השתנה. פתאום הם קונים לי סטנדר או ספר לכתיבת חידושי תורה וכדו'. אם תשאלו אדם מבוגר הוא יאמר לכם שזה בדיוק הפוך, מה זאת אומרת? אברך כולל שלומד בעיון בוודאי יש לו הרבה יותר חידושים… אבל מסתבר שהלימוד האינטנסיבי חודר חזק יותר לאווירה של הבית. אין לי הסבר אחר לזה.
"ואני אכן מאוד משתדל לחבר את הילדים. כל שבוע בשולחן שבת אני מספר להם על דברים מעניינים שהיו השבוע בדף היומי, אם היה איזה סיפור מעניין בגמרא, או נידון שיכול לעניין גם נשים וילדים, אני מעלה את זה לשולחן, פותח גמרא, מראה להם את זה בפנים…
"וכמובן, גם הסיומים, את זה למדתי מהמגיד שיעור שלנו (מאז הצטרפו אליו כמה משתתפים נוספים…) – סיומים צריכים לעשות בבית, עם הילדים. גם אם אין מניין, גם אם אי אפשר לומר קדיש, יש לזה תועלת אדירה שהילדים רואים שאבא סיים עוד מסכת ועוד מסכת, שהוא שמח לסיים, קונים או מכינים איזה מאכל מיוחד, עוגה יפה, לכבוד כל סיום, וכל האווירה בבית משתנה".