השבוע, ביום ב' בשבט חל יומא דהילולא של האדמו"ר הרה"ק רבי שמחה בונם מווארקא-אוטוואצק זי"ע, בנו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא זי"ע, שעלה בסוף ימיו להשתקע בארץ ישראל.
סיפר הגה"ח רבי שמואל אהרן וובר זצ"ל, כי בעת בואו של הרבי מאוטוואצק לארץ בשנת תרס"ו, התאכסן תחילה בדירתו של הרה"ק רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זצ"ל, שהתגורר אז ב'גזלאנ'עס חצר' שבמרומי ירושלים העתיקה (לימים שכנה שם ת"ת וישיבת 'חיי עולם'). תקופה קצרה לפני עלייתו שלח הרבי מאוטוואצק טלגרמה להרדצ"ש בה הודיעו על כך וביקש להתאכסן בביתו, והרדצ"ש כמובן נענה לבקשתו ושמח לקראתו בבואו אליו (הרדצ"ש זצ"ל ציין אז כי הוא זוכר את הרבי מאוטוואצק עוד מימי ביקורו בווארקא אצל אביו זי"ע, והוא אז בחור צעיר לימים כבן ט"ז).
היה זה למחרת יום הפורים כשבא הרבי מאוטוואצק להתגורר בדירתו של הרדצ"ש בירושלים. ביום הפורים, ציין רבי שמואל אהרן, זכור לי כי רבינו הרדצ"ש היה בגילופין לאחר ששתה יין כמצוות היום והזכיר את בואו הצפוי של הרבי מאוטוואצק למחרת היום, ובצחות לשונו אמר: "הנני מביא מחר אַ רעֶבעֶ בגבולך" (על משקל הפסוק בפרשת בא לגבי מכת הארבה שבעשר המכות "הנני מביא מחר ארבה בגבולך"), והתכוון לרמוז על כך ש'רבי' עומד לבוא מחר אליו להתאכסן בתוך ביתו…
לאחר השבת הראשונה, ביום ראשון או שני, עבר הרבי מאוטוואצק להתגורר בדירה ב'הכנסת אורחים' שבשכונת בתי מחסה בירושלים, שעלות השכירות שלה היתה לירה טורקית. דירה זו היתה למעשה חדר אחד גדול עם רהיטים. בהיותו בהכנסת אורחים היו חסידי ירושלים באים אליו ומסתופפים בצילו.
"אני", ציין רבי שמואל אהרן, "היתה לי הערכה מיוחדת אליו, כי אבי (הרה"ח רבי בן ציון וובר זצ"ל) אף הסתופף בצילו רבות בעת ביקורו בפעם הראשונה בארץ ישראל, כעשרים שנה לפני בואו להתגורר בירושלים, ולכן הלכתי אף אני אז כשאר החסידים להסתופף בצילו".
רבינו הרדצ"ש זצ"ל הגיע אף הוא לבקרו שם, ועל כך מספר רבי שמואל אהרן זצ"ל: "הרבי מאוטוואצק היה מדבר מעט מאוד ולא ראו עליו גדולות ונפלאות כמו צדיקים אחרים, כי הסתיר עצמו מאין רואים שלא יראו את עבודתו הנשגבה והטמירה, ובכל זאת ראו על פניו שמחה יתירה בבוא הרדצ"ש אליו. הוא שמח לקראתו וביקש מיד לדבר עמו דבר סתר בפרטיות, והוסיף לבקש ממנו שיצווה לכל מלוויו שיצאו מהחדר.
"כל מי שהיה בחדר יצא החוצה, ואני נשארתי בפנים החדר לשבת על מקומי. הרבי מואטוואצק סימן באצבעו עלי בפני הרדצ"ש, כמבקש לומר לו שיצווה אף עלי לצאת מהחדר, אלא שהרדצ"ש נענה לעומתו: 'שאט נישט, ער קען בלייבן' [-לא נורא, הוא יכול להישאר]. הוא ציווה למשמשו שייצא אף הוא מהחדר ויסגור את החדר מבחוץ.
"היה זה בשנת תרס"ו, שנה אחת טרם הסתלקותו של הרבי מואטוואצק. באותם ימים שפרצה בפולין תופעת הריבליציה של ה'בונדיסטים' ודומיהם. פתח הרבי מואטוואצק את פיו והביע את צערו לפני רבינו הרדצ"ש על המצב דאז של יהדות פולין המעטירה, שהגיעו הדברים לידי כך ש'בת קמה באמה וכלה על חמותה ודיברו על ה' ועל משיחו', ואפילו בבתי החסידים החשובים ביותר היו כאלו מיוצאי חלציהם שסטו מן הדרך הישרה רח"ל, ושאל את הרדצ"ש מה לטעמו הסיבה לכך שהמצב בפולין התדרדר באופן כזה, הלא יהדות פולין היתה כה יפה ומפוארת מאות בשנים. הרבי מואטוואצק כ"כ הצטער על כך, עד שהביע את צערו לפני רבינו בלשונו הטהור (בתרגום מאידיש): 'אינני יכול להיזכר מפולין ולדבר ממנה בלי שאבכה על מצבה העכשווי, שנהיה בבחינת 'בת קמה באמה וכלה בחמותה ודיברו על ה' ועל משיחו'.
"כשמוע רבינו הרדצ"ש את דבריו פתח וענה את תשובתו המפליאה: 'סבור הנני שהמקור לזה הוא על פי מה שכתב הרמב"ם באגרתו המפורסמת [הובאה בספה"ק 'דגל מחנה אפרים' פרשת עקב] שכיון שאוכלים דברים לא כשרים ונכשלים בטריפות, עולים החלקים הפסולים של המאכלים מהקיבה אל המוח, וכתוצאה מכך משתבש המוח והאנשים האוכלים את המאכלים משתבשים בדעות כוזבות ובכל מיני פסלנות', ע"כ תוכן דברי הרמב"ם באגרתו.
"והנה", המשיך הרדצ"ש את דבריו, "בפולין, הרי מאז ומתמיד לא היה מצב בבתי היהודים החרדים לדבר ה' שיוכנסו לתוך הבתים מאכלים שאינם כשרים, כי היו נזהרים ביותר על כל המאכלים שיהיו בתכלית הכשרות, והכל נעשה בכל מיני הידורים ע"י הרבנים והשוחטים ושאר כלי הקודש. אבל בתקופה האחרונה החלו בפולין להשתמש ב'שימורים' המלאים בבשר ודגים וכדו', אותם מייבאים מאמריקה [שבימים ההם היה מצב היהדות שם בכי רע ואף מצב הכשרות היה מפוקפק ביותר] אל כל רחבי פולין, ונכנסים אף לתוך בתיהם של היהודים החרדים, וברבים מהמאכלים האלו יש טריפות ומאכלות אסורות וכדו', ולכן נטמטמו המוחות של חלק מהיהודים שנכשלו במאכלים אסורים, וזו סיבת מצבה של פולין שאף מבני הטובים סטו מן הדרך רח"ל.
"כאמור", הפטיר הרש"א, "היה הרבי מאוטוואצק מדבר מעט מאוד, אולם באותה שעה הבחנתי בו שהוא קיבל את דברי רבינו שקלע אל המטרה והצביע על הסיבה הנכונה והאמתית. אחר כך פתחתי את הדלת וכולם נכנסו, אבל בעת שיחה זו לא נכח איש זולתי והשתדלתי לקלוט אות באות את דבריהם.
(הרה"ח רבי שמואל פרוש שליט"א, גיליון 'אהל מועד' – לעלוב. רשם מפיו: הרב אהרן גלבשטיין)