לפליאתו, פנה אליו הגוי ושאל אותו: "להיכן אתה צריך להגיע?". הבחור נבהל קצת, אך ענה לו שעליו להגיע לבנין של "ראביי לייבוביץ". הגוי התלהב: "ראביי לייבוביץ"?! בוא עמי ואסיע אותך". הבחור עלה על העגלה, כולו תמיהה…

סיפורים רבים מופיעים על האי גאון וצדיק רבי ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ בעל הברכת שמואל, על גדלותו ודביקותו בתורה הק', על קדושתו וצדקתו. ברם, אנו זכינו לסיפור מכלי ראשון, שמתפרסם כאן לראשונה.

וכך סיפר בנו של בעל המעשה, שלמד אצלו בישיבה כמה שנים, כפי ששמע מאביו: בעל המעשה שלמד אצלו בישיבתו:

"אבי ז"ל סיפר לי, שהוא הכיר אותו מזווית נוספת, מבחינה אחרת לגמרי. הוא הסתובב לפעמים בין הבחורים שישנו בחדרי השינה, באמצע הלילה, וכשהבחין בבחור אחד שהוא נושם קשה, והבין שהוא הצטנן קצת, העיר אותו בעדינות, והגיש לו תה חם להחיות את נפשו.

"עוד מנהג יפה היה לו, הרי הישיבה שכנה על ההר שבעיירה השקטה, והנה בפאתי העיירה, הרחק מבניין הישיבה, היה מוכן חדר מיוחד, חדר זה לא שימש לא לראש הישיבה ולא להנהלת הישיבה, חדר זה שימש 'להבראה ונופש'. כן, מחוץ לעיירה היה לו חדר מיוחד שהיה שייך לו, וכשראה בחור "וואס האט זיך איבער-געשטרענגט", שהתאמץ מדי ויש לו צורך לנפוש קצת מעמלו, שלח אותו לשם, לפעמים לשבוע ולפעמים לשבועיים, הכל לפי העניין ולפי גודל הצורך. ומסתמא היה מקבל שם גם יותר אוכל, משאר בני הישיבה, הוא קיבל שם למשל, שלש פרוסות לחם במקום שנים… (כך, לפי מושגי העניות שבימים ההם).

פעם שלח לשם ראש הישיבה את הבחור יצחק גלבך, וקצב לו מספר ימים להבראה. כשנגמרו הימים הקצובים, היה לו קשה לחזור לישיבה… החדר היה במקום כעין בקעה, הישיבה היתה על ההר, והיה צריך לסחוב את גופו בכוחות עצמו עד להיכל הישיבה, שהיה גם מרחק רב. חוץ מהמולת הישיבה הנמצאת על ההר, היו השטחים שמסביב מקום שקט מאד, ובפרט החדר הזה שהיה מחוץ למקום הישוב, ככל הנראה.

אמנם, פגש שם ביציאתו מהחדר, בגוי שמן ומגושם, "א גראבער אנגעפאשעטער גוי", הדור בלבושו כאחד הפריצים, הרוכב בעגלה רתומה לשני סוסים אבירים, ולמרבה הפלא – שאל אותו הגוי: "להיכן פניך מועדות? למי אתה ואנה תלך?". הבחור יצחק נבהל קצת, אך לאחר כמה רגעים ענה לו שהוא צריך להגיע לבנין של "ראביי לייבוביץ"!

ו… הגוי מתלהב: "ראביי לייבוביץ"?! בוא עמי, על העגלה, ואסיע אותך להיכל הישיבה". הבחור יצחק גלבך עלה על העגלה, כולו תמיהה, מה לגוי זה ול'ראביי לייבוביץ'??

אך הגוי לא השאיר אותו בתמיהותיו, והחל לספר לו:

אני אספר לך את הסיפור שלי, החל לספר. הרי אתה רואה אותי כעשיר אדיר. ובכן, הנני מתפרנס זה שנים רבות מעדרי צאן, אני מגדל עזים וכבשים, ומהם יש לי הון רב ["ולמה נקראו עשתרות צאן, כי מעשירות את בעליהן" (חולין פד)]. כיום יש לי כמה וכמה רועים ועובדים תחתי, ואני מתפרנס בריווח גדול, הן מחלבם, והן מהגיזות שלהן אני אורג בגדים, וכו'. בכל שנה ושנה נתווספות עוד ועוד עדרי צאן לעשרות ומאות ואלפים.

שנה אחת, התפשטה מגיפה בעדרי הצאן, מגפת מְשַׁכֵּלָה היתה בהן, ונפלו בזה אחר זה, כנראה שאיזו מחלה התפשטה בהן. רצתי לרופא המומחה לבהמות, בדק אותם, וניסה בזריקות וטיפולים שונים, אבל לא נראה שום שינוי, המשיכו ליפול בזה אחר זה. רצתי שוב לרופא, עד שהרים ידיו ואמר לי: זהו משהו שמיימי, ואיני יכול לעזור לך…

נו, מה צריך לעשות? שאלתי אותו.

וענה לי: "שמע נא לדבריי, בענייני שמים איני מבין, ואיני יכול לעזור לך. לזה יש כתובת מיוחדת, גש נא לכומר העיירה, והוא יוכל לעזור לך"…

הלכתי לכומר, ולפני זה נתתי לו גם סכום כסף הגון… הכומר פקד עלי לעשות גם 'וידוי', אבל לא עזר, הם נפלו פגרים בזה אחר זה. כשראיתי שלא עזר כלום ניגשתי אליו שוב, חשבתי אולי להגדיל את סכום ה'פדיון'… עד שבפעם השלישית, מלאך רע יענה אמן בעל כרחו, ואמר לי הכומר בסוד גמור: "בוא ותשמע מה שאומר לך", כשמקודם הוא בודק אם דלת חדרו סגורה היטב. פתח ואמר: "אני מגלה לך סוד, אבל אל תגלה זאת לשום אדם… לא הרחק מכאן, יש ראביי קדוש, קוראים לו 'ראביי לייבוביץ', הוא איש קדוש, לך אליו, אולי הוא יוכל לעזור לך". והלכתי מיד להיכל הישיבה.

הבחורים נבהלו נמוגו, גוי שמן ומגושם עומד בפתח הישיבה, לידו עגלה וסוסים, והוא מבקש להיכנס לישיבה… הוא רוצה להיכנס אל 'הרבי' (כך כינו אותו התלמידים), אל הראש ישיבה, אולי הוא רוצה להתקבל בישיבה, או לדבר בלימוד?!…

התלמידים הלכו לבשר לרבי ברוך בער שגוי רוצה לדבר עמו… "שיכנס"… פסק רבי ברוך בער.

העמיד את עגלתו בצד, ונכנס לתוך החדר, התיישב והתחיל לבכות בדמעות שליש…

התחיל להתוודות, וסיפר את כל סיפורו על העזים והכבשים שמתו בזה אחז זה, ואין רפואה למכתם. וש… הכומר גילה לו, שראביי לייבוביץ יכול לעזור לו… ולכן אני פה…

רבי ברוך בער נענה ואמר לו: "תנאי אחד יש לי אליך".

"מה התנאי?", שאל הגוי.

"תן לי את ידך, ותבטיח לי, שלא תעשה רע ליהודי כל ימי חייך"!!!

"וכמה זה עולה?" שאל הגוי.

"זה לא עולה כלום!" השיב רבי ברוך בער בניחותא, "רק תבטיח לי".

הגוי הבטיח. וחזר לביתו. והמגפה נעצרה. שוב לא נשמע 'שוד ושבר' בעדרי הצאן.

"האם לא אקח אותך לראביי לייבוביץ?!" – סיים הגוי את סיפורו להבחור יצחק גלבך.

*

סיפור זה שמענו השבוע מהרה"ח רבי אליעזר גלבך שליט"א, שציטט לנו מלה במלה, ממה ששמע מאביו – בעל המעשה – הרב החסיד רבי יצחק גלבך זצ"ל, מתלמידי רבי ברוך בער, ולימים מחשובי חסידי ברסלב (נלב"ע חוה"מ סוכות תשנ"ז).

(אור לישרים, מגליון קנין תורה. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף [email protected])