יעקב א. לוסטיגמן
כבר עשרות שנים מכהן הגה"צ רבי בנימין רימר שליט"א מראשי ישיבת טשעבין כמשגיח בישיבת טשעבין, תפקיד שהוא ממלא תחת אביו זצ"ל. את הישיבה הוא מכיר מגיל צעיר מאוד, וכבר עשרות שנים שהוא מכיר באופן אישי כל אחד ואחד מהתלמידים הלומדים בה. וכך, לצד תפקידו הנוספים, בהם ראש ישיבת 'קרית מלך' בבני ברק, הוא ממשיך את עבודת הקודש בישיבת טשעבין, המתייחדת בכך שכבר למעלה מ-60 שנה היא ניצבת בראש כותל המזרח של הישיבות החסידיות הנחשבות ביותר ועדיין משחרים לפתחה המצוינים שבמצוינים, טובי הבוגרים מכל הישיבות החסידיות לצעירים, ברחבי הארץ והעולם.
למען האמת התקבלנו, כותב השורות והרה"ג ר' הלל קורפו מבכירי הפעילים ב'מוקד הישיבה' של 'אחינו', אצל הגה"צ שליט"א, לשיחה בענייני חינוך, הרבצת תורה ו'גישמאק בלימוד'.
ואכן קיבלנו מלוא חופניים של תוכן ייחודי ומרתק בנושאים אלו, ואלו יתפרסמו בקרוב בעז"ה בעלונים המתאימים כל אחד לתחומו והיוצאים לאור על ידי 'מוקד הישיבה' מבית 'אחינו' לקהלי יעד שונים, בחורי הישיבות הקדושות וגם ציבור ההורים והמחנכים ('מעלה מעלה', 'הישיבה', 'בית היין' ועוד).
אבל בשולי אותה שיחה ביקשנו לשמוע מראש הישיבה שליט"א כמה מילים על חמיו פוסק הדור, קדוש ישראל ותפארתו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הגר"ב רימר אכן נעתר לבקשתנו, ומשהחל לספר על רבן של ישראל, עלתה לחלוחית בעיניו ובעינינו, והסיפורים התגלגלו בהמוניהם, כשלנו נותר רק ללקט זעיר שם וזעיר שם, ולהביא לפני קוראי 'לקראת שבת', מהשפע העצום הזה, כי ממנו ניקח לעבוד את ה', וכדי שנוכל אולי להשיג אפס קצהו ממסכת חייו המופלאה של הרב הדומה למלאך, אשר הנחה והנהיג את העדה בחכמתו העצומה ובגאונותו המופלאה.
"את ההנהגות של מורי חמי זצ"ל, אי אפשר לחקות. אף אחד אינו יכול לצעוד בדרכיו. לא כי זה מאוד קשה, אלא בגלל שזה פשוט בלתי אפשרי. בלתי אפשרי!
"אדם שיישב כל כך הרבה שעות ולמד בהתלהבות, יומם ולילה! יומם ולילה! ולא יום או יומיים כי אם שבעה ימים בשבוע, כ-50 שבועות בשנה, יום אחר יום, שבוע אחרי שבוע ושנה אחרי שנה במשך יותר מ-100 שנה.
"זה לא משנה איזה יום היום, אם זה ראש השנה או פורים, או שמחת תורה או יום הכיפורים, או שהערב הוא מחתן ילד או שאתמול בלילה או שאתמול הוא עבר ניתוח, זה לא משנה! הוא היה יושב ולומד ולומד בשקידת התורה שהיתה ממש להפליא! התמדה כזאת שאין לה אח ורע ואף אחד אינו יכול להגיע אליה.
"אני יודע שאנשים שומעים את התיאורים הללו או קוראים על הרב אלישיב זצ"ל, הם חושבים שבטח הוא היה מתמיד עצום, אבל התיאורים הללו הם קצת בגדר של גוזמאות. כי זה נשמע לא הגיוני איך שמתארים אותו. "אבל אני אומר לכם שלא כך הם פני הדברים. לא ולא! כל התיאורים שאתם שומעים על הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לא רק שאינן גוזמאות אלא שהם ממעיטים ומצמצמים את השקידה המופלאה שלו. מי שעמד ליד וראה אותו לאורך זמן, יודע שזה היה הרבה הרבה יותר מכל התיאורים הללו, מופלגים ככל שיהיו.
"אתם יכולים לתאר לעצמכם יהודי בן 100 שיושב ולומד בצורה מופלאה שבע ושמונה שעות ברציפות, עוצר רק להתפלל ולאכול משהו וממשיך ללמוד שוב עוד רצף כזה של שעות בלי שום הפסקה?".
כדי לסבר את אוזננו מעט על גודל עוצם שקידתו המופלאה של מרן זצ"ל, מספר הגר"ב רימר שליט"א מה שהיה שומע במשך תקופה מדי יום ביומו מחוויותיה של רעייתו הרבנית, כשהיתה שבה מהתורנות היומית בבית אביה מרן הגרי"ש אלישיב, לעת זקנתו המופלגת.
"היתה להם, לכל האחים, תורנות שהיו עושים כל אחד בזמן מסוים שהיה צריך להיות אצל האבא כדי לשרת אותו ולשמור על בריאותו.
"בדרך כלל היא היתה צריכה להיות שם בשעות הלילה, אבל אחרי שנפטרה אחותה, הרבנית אויערבך ע"ה, אשת חבר לגיסי מרן הגאון רבי עזריאל שליט"א יבלחט"א, היא היתה ממלאת את מקומה בתורנות של שעות הצהרים, מהשעה אחת בצהרים ועד שהיה אומר שיעור ב'תפארת בחורים' בשעה שבע אחה"צ.
"השווער זצ"ל כבר היה בן 100 באותה תקופה. הוא היה אוכל קצת, ולאחר מכן היא היתה מבקשת ממנו שישכב לנוח מעט. כמובן שהוא לא הסכים, אחרי שהיה עונה על כמה שאלות בהלכה ומתייחס לכמה עניינים ונושאים, הוא היה מתיישב ללמוד בשעה שתיים בצהרים בערך, ומאז לא פסק פומיה מגירסא עד השעה שבע בערב.
"מה זה אומר לא פסק פומיה מגרסא? אני אספר לכם: באותה עת הביאו לו פיזיותרפיסט שיעזור וילמד את בני הבית כמה תרגילים שאפשר לעשות עם מרן הגרי"ש זצ"ל, כדי לחזק את השרירים, הוא הרי כבר היה בגיל מופלג והגוף בקושי הצליח לתפקד.
"הפיזיותרפיסט בדק אותו קצת ואמר: "הרב בן מאה! בגיל מאה אי אפשר לעשות פיזיותרפיה. אין הרבה מה לעשות. אבל יש אולי עצה אחת ויחידה… אם הרב יסכים לשתף פעולה… אתם יכולים לבקש ממנו שפעם בחצי שעה יקום מהכסא, יעמוד על רגליו ולאחר מכן ישב מיד בחזרה וימשיך ללמוד. כל חצי שעה הוא צריך לעמוד לרגע אחד. זה התרגיל היחיד שאפשר לצפות מאדם בכזה גיל שיוכל לעשות…
"נו… מה הבעיה לבקש מיהודי מבוגר שיעמוד פעם בחצי שעה? אם הוא לא יכול אפשר לעזור לו קצת. לא? "לא!", משיב ראש הישיבה שליט"א, על שאלתו שלו… "לא! כשמדובר ברב אלישיב אתה לא יכול לבקש ממנו שיעצור את הלימוד ויעמוד על הרגליים כל חצי שעה. הוא לא מפסיק לרגע ללמוד, מה אתה יכול לעשות? לחכות שהוא ירים רגע את העיניים מהגמרא? זה הרי לא קורה אף פעם. העיניים שקועות בגמרא, הוא לומד והוא לא מודע בכלל למה שקורה סביבו. חמש שעות, שבע שעות שמונה שעות. זה בכלל לא משנה כמה זמן. צריך ממש לעצור אותו בכח, להפריע לו מהלימוד, אף אחד לא מעז להפריע לרב אלישיב ללמוד!!! ולא כי הוא יכעס חלילה, הוא לא היה כועס בכלל, אבל זאת היתה הרגשה, עניין ידוע שהיה לכל בני המשפחה חדור בעצמות… לא מפריעים לאבא ללמוד! זאת בכלל לא אופציה!
"אז הם היו צריכים לפתח 'שיטות' איך לנסות לתפוס את תשומת הלב שלו כשהוא לומד ואז לבקש ממנו שיעמוד לרגע קט. אבל שום שיטה לא עזרה ושום דבר לא עצר את הלימוד.
"רק דבר אחד היה, וגם הוא היה פתרון חלקי: אם הוא היה עוצר מהלימוד ומבקש שיביאו לו ספר כלשהו לעיין, או אז היו מנסים לנצל את ההזדמנות ולהשחיל עוד בקשה קטנה: "אבא, הרופא אמר שצריך לעמוד על הרגליים פעם בחצי שעה".
"לפעמים זה הצליח, הצליחו לתפוס את תשומת הלב שלו כשהוא ביקש ספר. ולפעמים זה לא הצליח, כי הוא ביקש ומיד חזר ללמוד ובכלל לא שמע שמנסים לבקש ממנו משהו…
"וזה כשהוא היה בן 100!", מדגיש ראש הישיבה. "ואיך היה כשהוא היה בן 80? אי אפשר לתאר בכלל את השקידה, את השקיעות העצומה שלו בתורה, וכשהוא היה בן 60, בן 40… זה בלתי נתפס, מי שלא ראה ולא חווה את זה בעצמו לא מסוגל להבין עד כמה השקדנות שלו היתה מופלאה…
"והאמת שכל תלמיד חכם יש לו את הייחודיות שלו, ואין דבר כזה שני תלמידי חכמים שאפשר להשוות אותם ולומר שהם אותו דבר.
הגמרא בירושלמי אומרת שלכל דבר יש מקור שממנו אפשר להוציא עוד כמותו. אם אבדה חתיכה של זהב, אפשר ללכת ולהשיג זהב חדש שיהיה אותו הדבר בדיוק. כך גם כסף ונחושת, יש הבדל בין הנחושת הזאת לנחושת ההיא? לא. נחושת זאת נחושת. אמנם יש כמה סוגים של נחושת, ועדיין לכל סוג יש כמות גדולה ואפשר למצוא עוד מותו.
"אבל תלמיד חכם, אומר הירושלמי, "מי יתן לנו תמורתו מי יתן לנו חליפתו…". לכאורה צריך להקשות, מה זאת אומרת מי ייתן לנו חליפתו? וכי אין תלמידי חכמים אחרים שיודעים את כל התורה כולה? בוודאי שיש. אבל זה לא אותו הדבר, כי לכל תלמיד חכם, לכל צדיק, יש את הייחודיות שלו שאף אחד אחר לא יכול להגיע אליה.
"אנחנו יושבים כאן בישיבת טשעבין מיסודו הגה"ק הרב מטשעבין זצוק"ל, יש עוד 'טשעבינער רב' בעולם? לא. יש עוד הרב אלישיב? גם לא.
"פעם שמעתי ממורי חמי זצ"ל שהגאון הרב ראובן בענגיס זצ"ל היה תלמיד חכם מופלג ועצום מאוד והידע שלו היה מופלא מאוד והוא הכיר את כל ספרי השו"תים של גאוני אשכנז וארצות אירופה באופן מופלא מאוד, אבל הגרצ"פ פראנק היתה לו ייחודיות שהוא היה בקי בכל ספרי השו"ת, אשכנזים וספרדים כאחד, וידע אותם על בוריים, זה היה משהו יחודי לרבי הערש פסח פראנק…
"בהזדמנות אחרת אמרתי למורי חמי זצ"ל, שה'עולם' אומר שהרב בענגיס ידע את הש"ס כולו בעל פה באופן כזה מופלא, עד שהוא היה מסוגל לומר את כל הש"ס הפוך, מהסוף להתחלה בעל פה, בלי להסתכל בספר בכלל… שאלתי את השווער זצ"ל אם אכן נכונה השמועה.
"השיב לי מורי חמי, "אינני יודע כי לא בדקתי את זה, אבל אני יכול להאמין דבר כזה על הרב בענגיס…".
"הנה כי כן אנחנו רואים שלכל תלמיד חכם יש ייחודיות מופלאה. הרב בענגיס! אנחנו לא מסגולים להבין את המשמעות! תראו לי מישהו שיכול לומר את 'אשרי יושבי ביתך' מהסוף להתחלה בלי להסתכל בספר. אתה יכול לומר לי מה המילה שכתובה לפני "עיני כל אליך ישברו"? לא. הוא יכול היה לומר כך את כל הש"ס מהסוף להתחלה… זה מבהיל על הרעיון!
חלקה השני של השיחה המרתקת אודות שקידתו המופלאה של מרן זצ"ל, יופיע אי"ה בגיליון של השבוע הבא.