1. לפני שבועיים פורסם כאן מאמר על הנסיונות בהם מעמידנו הקב"ה בכל צעד ושעל. נסיונות המותאמים דווקא לנו והנצרכים כדי לזככנו ולקרבנו להשי"ת. נכתב כאן כי גם אם לא תמיד אנו מבינים את הנסיון ופשרו, אך מלכו של עולם מחבר ברוב חכמתו חתיכה לחתיכה ובונה פאזל מושלם. לכל אחד נסיון מיוחד משלו, המתאים לאופיו ומזגו ולעבודה הרוחנית שהקב"ה ייעד רק בעבורו.
מאז התקשרו אלי כמה קוראים וסיפרו את סיפוריהם האישיים. התברר שכולם מלאי נסיונות וקשיים. כולם צועדים במסלול מיוחד שהשי"ת ייחד בעבורם, וכן, ישנם כאלו שגם מגלים מדוע סובב מסובב הסיבות את הנסיון.
יהודי מירושלים התקשר וסיפר, בעילום שם: "…לעולם אינך יודע איזה נסיונות קשים יותר. הייתי חולה במשך תקופה ארוכה והתפללתי להקב"ה שיקח לי את הנסיון הקשה הזה ויביא לי, אם הוא רוצה, נסיון אחר"- סיפר לי אותו ירושלמי- "והנה הפלא ופלא, הבראתי ממחלתי, כנגד כל תחזיות הרופאים, ומאז החלו אצלי בעיות קשות מנשוא ב'שלום הבית'. חיי אינם חיים. המשפחה חיה באושר ובשלווה שנים רבות ומאז שהבראתי, בלי שום הסבר, המשפחה שלי נכנסה לסחרחורת רגשית".
התקשרה אשה מירושלים, שבמהלך השיחה התברר שהיא אמו של אחד מפארי האברכים בעיר מגורי, וסיפרה על קשיים עצומים שהתגלו במהלך קבלת אחד מבניה לישיבה אותה רצה בכל מאודו. כל המשפחה היתה מסובכת בתוך הסיפור הכאוב הזה והם, כך היא מספרת, החליטו שבנה יילך ללמוד בישיבה אחרת, פחות 'נחשבת'. בישיבה השניה בחנו אותו ופשוט 'חטפו' אותו בשתי ידיים. הסכימו לקבלו בתנאי שהוא מתחייב להישאר אצלם לפחות לשנתיים…
הבחור הסכים, ובמרוצת הזמן קשר קשרים מצוינים של לימוד עם ראש הישיבה בה למד. הם למדו בחברותא יומית, וכשחלפו שנתיים, החליט להמשיך וללמוד שם. "הקשר הלימודי שלו עם ראש הישיבה עשה לו כל כך טוב, עד שגדל לבחור איכותי ולמדן באופן מיוחד", מספרת אמו, "כולם רצו אותו ב'שידוכים' והוא התארס עם בתו של אחד מגדולי מרביצי התורה. כששאלו אותו לאחר נישואיו מדוע בחור כה מוצלח לא למד בישיבת… או בישיבת…, השיב הבן שלי: "כי אם הייתי לומד שם, לא הייתי חברותא של הראש- ישיבה ולא הייתי מכיר את רעייתי, שראש הישיבה שלי המליץ עלי בחום בפני ידידו, החותן שלי"…
תלמיד חכם נודע בשערים, שרבים מלומדי התורה מכירים מספרו הלמדני הנפלא על מסכת שבת, סיפר לי על חתנו הטרי. "הוא בחור משכמו ומעלה שהיה אמור ללמוד בישיבת… אבל באותה השנה התגלעו אי- הבנות בין הישיבה קטנה בה למד לישיבת… ולא קיבלו משם אף בחור. הוא נאלץ ללמוד בישיבת…, שם למד בהתמדה גדולה. כשהגיע ל'שידוכים', הציע לו גיסי, שהוא ר"מ באותה ישיבה, את בתי, והנה השידוך קם והיה. והרי אם הוא היה לומד בישיבה בה רצה מלכתחילה, גיסי לא היה מכיר אותו ולא היה מציע את השידוך"…
הסיפור חזר על עצמו בעוד שתי שיחות טלפון, האחת מאשדוד והשנייה מפתח תקוה. שניהם סיפרו שרצו ללמוד בישיבה אחרת. הצטערו מאד שלא התקבלו אליה. ושהגיעו לפרק השידוכים, האחד, האשדודי, התארס עם אחותו של החברותא שלו והשני, הפתח-תקואי, בא בקשרי שידוכים עם רעייתו, כשהשדכן היה חבר-חדר שלו…
וכך טלפון רודף טלפון. כולם מספרים סיפורים אישיים, כשהמסר העולה מהם הוא שכמה טוב לסמוך על הקב"ה, שיודע בדיוק במה לנסות אותנו, והוא מכלכל את הכל בתבונתו עד אין חקר, ומשלים חתיכת פאזל לחתיכת פאזל.
וכך מסופר, בספר הנפלא 'ספר ללא שם' : יהודי התאונן פעם קשות באוזני הגאון ר' בן־ציון פלמן זצוק"ל כי אין לו פרנסה מסודרת והוא מתגלגל פה ושם. "אני מקנא בבעלי היכולת שארנקם מלא בממון", התאונן.
סיפר לו הגרב"צ פלמן זצ"ל: "מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן זיע"א שב מכמה ביקורים בחו"ל למען הכלל, והוא סיפר לי כי נכנסו אליו גבירים יקרים מרחבי תבל לשוחח ולשפוך לב. והנה איש אחרי איש מהם סיפרו וביקשו ברכה על צרות פרטיות שיש להם, לכולם. והם לא התאוננו על צרות סתם של מה בכך, אלא להיפך, רח"ל".
אמר מרן זיע"א בפנים כאובות, ברחמים ובצער: "לא שווה בכלל להיות גביר! אמנם כסף יש, אבל כאלו צרות אחרות כנגד זה, שכבר יותר שווה שהנסיון יהיה במחסור הכסף"….
סיים ר' בן־ציון ואמר בשם אחד מהגדולים, כי אדם המקנא בחברו בדבר מוצלח שיש לו עליו להסתכל על כל מה שיש לחברו, גם על הצרות והסבל שיש לחברו, ובאופן כזה כל אחד ירוץ ויהיה שמח לקבל את מה שיש לו, שזה כלום לעומת הנסיונות והפעקאלע שיש לשני….
***
2. השבוע התבקשתי להשיב לסקר ארוך בנושא משק הבית שלנו בעידן הקורונה. סקר שעורכים חוקרים באיזו אוניברסיטה, שאינני זוכר את שמה. הסכמתי משום מה. השאלות ניתכו בזו אחר זו והקיפו את מכלול הנושאים איתם התמודדנו בחודשיים האחרונים. שאלות על בריאות וכלכלה, כרטיסי אשראי ואוירה בבית. מצב הרוח שלי ושל בני המשפחה, התמודדות בימי הלחץ ועוד מגוון רחב של שאלות מעניינות.
אני עונה ועונה ולפתע הכתה בי ההכרה. ברוך ה' כולם בריאים. ברוך ה' הכל טוב. ברוך ה' שרדנו בחיוך את התקופה. ברוך ה' נמשיך גם הלאה. מסביב, 'בגדול', הכל נראה קודר ומלחיץ, אך כשמבקשים ממך להיכנס לכל עשרות הפרטים הקטנים שהרכיבו את חיינו בתקופה האחרונה, אתה מגלה בכמה חן וחסד אלוקי אנו מוקפים.
בשבועות האחרונים אני כותב פתקי 'הצהרת בריאות', בשלל גדלים ומספרים. כשמדובר במשפחה ברוכת ילדים בלעה"ר, מדובר כמובן בכמה דקות יומיות. (נס שהבחורים נמצאים בקפסולות בישיבות…). והנה שוב הכתה בי ההכרה.
יום אחרי יום, ברוך ה', אני כותב שכולם בריאים. עוד פתק ועוד פתק של בריאות.
יום אחד אחד מבני המשפחה לא חש בטוב, אך מודד החום הראה על 36.4. למחרת הכל התפוגג. ביום אחר, לתינוקת הקטנה היה חום גבוה. היא נשארה בבית. אך מדוע? היא בריאה ושלמה. אך צמחה לה שן חדשה….
טוב להודות להשם. גם על הבריאות הלא מובנת מאליה.
***
3. כתושב אלעד, חווינו השבוע חוויה לא פשוטה. הממשלה הטילה 'סגר' על העיר. סגר מוזר, בו כל חיי התושבים התנהלו כרגיל, למעט אנדרלמוסיה אדירה בקווי האוטובוסים לנסיעות מחוץ לעיר, שכל מאות הנוסעים מתקבצים בתחנה אחת ומאד מדביקה, ונוסעים יחד מחוץ לעיר….
ראיתי השבוע דפי נתונים ומספרים, והם מדברים בעד עצמם. באלעד גילו התושבים אחריות רבה ובאו בהמוניהם להיבדק את בדיקת הקורונה. לעומת ערים חילוניות, בהם אחוזי הנבדקים נמוך הרבה יותר. יתכן מאד, ואני כותב זאת בזהירות ובהסתייגות, שדווקא ריבוי הנבדקים, הביא לגילוי גבוה של נדבקים.
אם כך, האם עלינו להימנע מבדיקות?
חלילה וחס.
הסגר והשלכותיו אינן נעימות, אך אנו מצווים על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הקב"ה יתברך שציווה עלינו להתפלל, להניח תפילין ולאכול מצה בפסח, הוא יתברך ציווה עלינו להקפיד על כל כללי שמירת הגוף והנפש.
(נקודה למחשבה – יתד נאמן)
4/338