וכך ישבו ולמדו יחד מסכת בבא מציעא במשך כשעה שלימה. מרן הגאון האדיר, גאון הגאונים עם הנער המתחיל שתלמודו קשה עליו כברזל. משסיימו ללמוד ובני קם ללכת, הרהיב עוז ושאל: "רבי, האם אבוא שוב בשבוע הבא ותלמד עמי?" רבי חיים ענה בענוותנותו: "טוב, בוא בשבוע הבא ונלמד יחד"

הרב אהרן כהן

"וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ" (רות א', ט"ז)

אומר המדרש (ב', כג'): "לעזבך – מ"מ דעתי להתגייר, אלא מוטב על ידיך ולא ע"י אחרת".

אחד הטעמים לקריאת מגילת רות בחג השבועות, עפ"י הגר"מ שוואב זצ"ל (בספרו "מערכי לב"):

כלל ישראל נתגיירו בקבלת התורה. גם לשיטה האומרת שהם לא הוזקקו לגירות מ"מ היתה אז קבלת התורה של גירות.

מרות לומדים את סדר קבלת התורה של גרים, רות משמשת לנו דוגמא כיצד בת מלך שיש לה רכוש רב, מפקירה הכל למען האמת.

מרגש להיווכח, כיצד מסירותה של רות מכה שורשים וממשיכה עד ימינו אנו, כשהיא יוקדת כאש בליבות בניה, המקדישים את כל חייהם בחיפוש וחתירה אחר האמת.

בספר "בדידי הוי עובדא", מופיע סיפור מפעים מאת הרב שמואל דוד הכהן פרידמן מניו יורק, וכך הוא מספר:

נזדמן אצלי יהודי יקר מאה"ק בשם הר"ר מנחם ערבה שליט"א שבא בצוותא עם חבירו הר"ר שמואל ברונר שליט"א לצורך דבר מצוה עבור כולל אברכים מצויינים, ונתגלגלו הדברים מענין לענין עד שהר"ר מנחם הנ"ל אמר: "הנה ראיתי בהקדמות של ספרי 'שדה צופים' שיש לכבודו קשר עם הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א, אספר לך סיפור נפלא מהג"ר חיים". אמרתי: "אדרבה, הנני מעוניין לשמוע!" וכאן החל ר' מנחם ערבה את סיפורו ואלו דבריו;

"אני הנני בעל תשובה, בנעורי נתגייסתי לצבא, בחרתי לשרת בחיל האויר. הצטיינתי בתפקידים שונים, ועליתי מדרגה לדרגה. אחרי גמר שירות החובה קבלתי את ההצעה להישאר בצבא הקבע, והגעתי לדרגת סגן אלוף. במחצית השניה של שנות תש"ל עברה עלי רוח טהרה והחלתי להימשך ליהדות ולתורה ומצוות. לא אאריך כאן בסיפור הסיבות והמאורעות שהביאו לכך שתקפו אותי הרהורי תשובה וכמיהה לחיי תורה ויהדות אמת. אך בתוקף תפקידי, והסביבה שנמצאתי, לא היו לי האמצעים והנסיבות להיחלץ מהחברה החילונית שבה הייתי מעורה, ולהתחיל בחיים חדשים, חיים של תורה, חיים של קדושה. ציפיתי בכל לב להזדמנות מתאימה שלא איחרה לבוא.

כפי הנהוג בצה"ל מקבלים הקצינים הגבוהים בצבא הקבע חופשה ארוכה בתשלום. על מנת להשתלם באוניברסיטאות ידועות שם, במטרה להעלות את רמת ההשכלה בקרב הקצונה הגבוהה, על מנת שישפיע באופן אוטומטי על פקודיהם. כשהגיע תורי והוצע לי לצאת להשתלמות באוניברסיטה, אמרתי שברצוני לצאת להשתלמות בלימוד התורה בישיבה במקום ללמוד מדעים באוניברסיטה. מפקד חיל האויר ענה לי שמבחינתו אין כל בעיה, והוא מסכים לקבל את הצעתי, אלא שאין הדבר תלוי בו בלבד, ועלי לסדר עם משרד הביטחון שימשיכו לשלם את משכורתי בשנות לימודיי, וגם יסכימו לשלם לישיבה עבור לימודי שם, כדרך שהם משלמים את שכר הלימוד של הקצינים המשתלמים באוניברסיטאות.

במשרד הביטחון נתקלתי בהתנגדות, הם לא היו מוכנים לאשר תשלום שכר עבור לימודים בישיבה במקום לימודי השכלה גבוהה.

באותה תקופה התגברו בי הצימאון לתורה וליהדות, והתחלתי לבקש את הדרך להתקרב אל ה'. באותם הימים עדין לא היו קיימות תנועות התשובה המפורסמות כ"תנועת ערכים", וכדומה, ולא היה מי שידריך אותי להיכן לפנות, הוכרחתי לפלס את דרכי לעולם היהדות הנאמנה בעצמי, ובסופו של דבר הגעתי למשפחה חרדית בבני ברק להתארח אצלם לשבת אחת, להתרשם מנועם השבת באוירה חרדית בעיר התורה בני ברק.

שאלתי את מארחי מי היא האישיות התורנית הנערצת ביותר בבני ברק, והוא כיוון אותי ללא היסוס למעונו של מרן הגאון רבי אלעזר מנחם שך זללה"ה בגבעת הישיבה. החלטתי לפנות דווקא לרב שך כי כך נהגתי תמיד בכל תחנות חיי לפנות אל הגדול מכולם והבכיר מכולם.

ניגשתי לרב שך, עמדתי בתור עד שנכנסתי והצעתי לפניו את שאלתי: ברצוני להחליף את חופשת הלימודים באוניברסיטה, שהנני זכאי לה מטעם משרד הבטחון, וללמוד תמורת זאת בישיבה אך במשרד הבטחון מסרבים לבקשתי, מה עלי לעשות?!

הרב האזין לדברי רוב קשב, ובאותו מעמד פקד על נאמן ביתו הרב יחזקאל אסחייק שליט"א להזמין אליו את חה"כ הרב שלמה לורנץ ז"ל. הרב לורנץ הגיע לבית ראש הישיבה בעודני שם. מרן ראש הישיבה הציע לפניו את העניין, ופקד עליו שבמו"מ הקואליציוני שמנהלת המפלגה עם מרכיב הממשלה, יכנס סעיף המבטיח כי לימודים בישיבה לקציני צה"ל ייחשבו כהשתלמות באוניברסיטה, ואכן הוכנס סעיף זה במו"מ ובעקבות כך נתאפשר לי ללמוד בישיבה במשך שנתיים וחצי כשמשרד הבטחון מכסה את כל ההוצאות וממשיך בתשלום משכורתי.

אחרי שהתחלתי את צעדיי הראשונים בישיבת "תורה ואמונה" בירושלים, התקבלתי ללמוד בישיבת "נתיבות עולם" בבני ברק, והעתקתי את מקום מגוריי לעיר התורה והחסידות המפורסמת "בני ברק" עירו של התנא רבי עקיבא. את בני הכנסתי לחיידר ללמוד תורה, והנה אחרי תקופה קצרה מגיע הבן – שהיה כבן ארבעה עשרה – הביתה מהחיידר, נסער וממורמר, עם הגמרא בבא מציעא בידו, והוא מתלונן לפני: "אבא! אינני מבין כלום ממה שלומדים בחיידר, אני לא מסוגל לקרוא בגמרא בלי נקודות ובלי פסיקים!" אמרתי לבני: "זוהר, שמע בקולי, בכל בעיה שיש לי, נוהג אני לפנות לאישיות הדגולה והכי גדולה, עשה גם אתה כן. הנה בעירנו, האישיות המפורסמת ביותר בלימוד גמרא שניתן להגיע אליו הוא הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א"…

ר' מנחם, איש שיחנו, עושה הפוגה קצרה כדי לספר מענין לענין דבר נפלא: "בעצם, אני ובני כבר הכרנו את רבי חיים ממעשה שהיה. זה היה בתחילת בואנו לגור בבני ברק, לפני שבני הכיר את הגאון רבי חיים. יום אחד חזר בני מהחיידר כשהוא מתפתל בייסורים. ניגשנו לרופא, ובצילום אולטרא סאונד התברר שהכליות מלאות אבנים, שגרמו לדלקת. המצב היה חמור, זבו ממנו הרבה מוגלה ודם. הרופא קבע לבצע למחרת בבוקר השכם פרוצדורה של ריסוק אבנים בכליות. כמובן זו פרוצדורה קשה, מאד לא רגילה לנער בגיל צעיר שכזה. בצר לי נגשתי בלילה עם הילד לביתו של רבי חיים, שם צבאו המוני אנשים שביקשו עצות וברכות. המתנו עד השעה אחת בלילה לתור שלנו, ושפכתי לפניו את מרי שיחי, בהצביעי על בני החולה שסובל מדלקת כליות חריפה וזקוק לפרוצדורה קשה, שאמורה להתקיים מיד בבוקר.

רבי חיים פנה אל הילד ושאל אותו היכן הוא לומד, בני השיב לו. הוא נתן לו כמה סטירות לחי קלות, "עטליכע פעטשעלעך", מתוך חיבה, ואמר: "תהיה מתמיד בתורה, וכל רעה אליך לא תאונה!!"

יצאנו מבית הרב מעודדים ומלאי בטחון. התעלמנו לגמרי מהתור לריסוק הכליות שהיה אמור להתקיים באותו בוקר. בבוקר השכם הלך בני לחיידר ולמד בהתמדה, וראה זה פלא, הכאבים נעלמו לגמרי והדלקת חלפה כאילו לא היתה, בלי שום טיפול רפואי. ומאז לא ידע על אבנים ובעיות בכליות. ע"כ סיפור המעשה הנפלא שאירע בתחילת בואי לבני ברק.

נחזור לעיקר סיפורנו. כאשר חזר בני מהחיידר והתלונן שאינו מבין מה שלומדים הצעתי לו: "גש לרבי חיים ושפוך לבך לפניו, ותציע לו דאגת לבך שאינך מצליח בלימוד הגמרא. בקש ממנו עצה והדרכה מה לעשות". אך בני סירב לגשת אליו מיד, ואמר: "תחילה אכתוב מכתב לרבי חיים ונראה מה ישיב לי על מכתבי".

בני כתב לרבי חיים על כל קשייו בלימודים, וכמנהגו ענה לו רבי חיים תשובה על אותו גליון עצמו, וציין בין השורות של מכתב בני "עיין שם, ועיין שם". כמובן שלא הצלחנו להבין מה מרמז רבי חיים בדבריו הקצרים והסתומים.

זרזתי את בני: "עכשיו אין לך עצה אחרת, רק להיכנס לרבי חיים ולדבר עמו פנים אל פנים". בני קיבל את דברי, אזר עוז והגיע לרבי חיים ביום שישי אחה"צ, שאז אין בני אדם מצויים בביתו של הרב. בני שאל את רבי חיים, אולי ירצה כבודו ללמוד עמי ולהאיר עיני בגמרא שלומדים בחיידר שלי במסכת בבא מציעא.

ענה הרב ואמר: "וכי מהיכן אקח פנאי ללמוד עמך, והלא מרבים העם לבוא אלי". ואחר שהפציר בו בני אמר רבי חיים: "טוב הדבר, שב בני ונלמד יחד!" וכך ישבו ולמדו יחד מסכת בבא מציעא במשך כשעה שלימה. הגאון האדיר, גאון הגאונים עם הנער המתחיל שתלמודו קשה עליו כברזל. משסיימו ללמוד ובני קם ללכת, הרהיב עוז ושאל: "רבי, האם אבוא שוב בשבוע הבא ותלמד עמי?" רבי חיים ענה בענוותנותו: "טוב, בוא בשבוע הבא ונלמד יחד".

וכך היה. רבי חיים המשיך ללמוד עמו גם ביום ששי הבא. ומאז נעשה הדבר קביעות. מדי יום ששי אחה"צ היה בני מופיע בבית רבי חיים עם גמרתו תחת בית שחיו, והגאון האדיר רבי חיים ישב ולמד מידי שבוע בשבוע בקביעות, שיעור בגמרא עם הנער הצעיר.

כך נמשך הדבר שנתיים וחצי. בכל יום שישי בפניא מעלי דשבתא היה רבי חיים לומד עם בני נ"י. עד שהגיע הזמן לשלוח את בני לישיבה גדולה. התעניינתי וחיפשתי ישיבה המתאימה למצבו ולדרגתו של בני, שהיה עדיין צריך להתחזק ביסודות נחוצים שחסרו לו במשך השנים שגדל בשיכון צבא הקבע בחיל האויר באוירה חילונית. ולפי שיקול דעתי רציתי למצוא עבורו מסגרת מצומצמת עם ר"מים שמטפלים בכל תלמיד באופן אישי ונותנים לו תשומת לב מרובה, להחדיר בו השקפה איתנה. כמובן שסיפרתי לרבי חיים שהנני מחפש ישיבה מתאימה עבורו, אך רבי חיים ענה לי בהחלטיות, "הוא הולך ללמוד בפוניבז'". תמהתי ושאלתי: "הרי הנני מחפש עבורו ישיבה במסגרת מצומצמת שתתאים לו. והאם יקבלו אותו בישיבה הגדולה הזו שבה לומדים כאלף בחורים?" רבי חיים ליטף קלות את לחיי וענה: "אל תדאג, הנני מכיר את בנך טוב יותר ממך, מקומו בפוניבז', אני סידרתי עבורו הכל".

ואכן נכנס בני ללמוד בישיבת פוניבז' המעטירה המתנוססת לתפארה במרומי גבעת הישיבה המשקיפה על בני ברק.

זמן קצר לאחר מכן פגשתי את אחד הר"מים בישיבת פוניבז', והוא התלונן בפני כי בני אינו משתתף בשיעורים, הוא שקט מאד, ואינו לומד בהתמדה. התפלאתי, כי בישיבה הקטנה הוא היה "כוכב", מהמצטיינים ביותר, ומה קרה לו פתאום בכניסתו לישיבה הגדולה. כששאלתי את בני מה קרה לו, הוא ענה לי שאינו מסתדר עם הבחורים ולא נוח לו בישיבה. אמרתי לו: "גש לרבי חיים וספר לו הכל".

רבי חיים אמר לו: "שמע בני, מעתה ואילך אתה לא נכנס לשיעורים, אתה תשב ותלמד לעצמך דף אחר דף. במשך השבוע הבא אתה לומד את כל מסכת מגילה, וביום ששי הבא אני עורך לך בחינה על כל מסכת מגילה".

וכך היה. בני נשאר ללמוד בפוניבז', אך לא המשיך בשיעורי הישיבה אלא ישב ולמד לעצמו – כפקודת מורו ורבו רבי חיים – ובמשך שבוע למד יומם ולילה ושינן לעצמו את מסכת מגילה, ובבואו לרבי חיים בעש"ק הבא בחן אותו בכל מסכת מגילה, והיה שבע רצון מהבחינה. ואח"כ נתן לו מסכת אחרת מהקטנות ואמר לו: "במשך שבוע תלמד ותחזור על מסכת זו, ובעש"ק אערוך לך מבחן על המסכתא כולה".

וכך נמשך הדבר שבוע אחרי שבוע. אח"כ פקד עליו ללמוד גמרא רש"י עם תוספות. רבי חיים היה נותן לו מראש את מכסת לימודיו למשך השבוע הבא, ובני נ"י היה יושב ולומד יומם ולילה בהתמדה עצומה, ובעש"ק היה בוחן אותו, וכך נמשך הדבר שנתיים וחצי".

כעבור זמן החליט רבי חיים כי בני כבר השלים עצמו בלימוד הש"ס, ופקד עליו להתחיל בלימוד משנה ברורה על הסדר באותה מתכונת שלמד את הש"ס. בני החל ללמוד משנה ברורה כפי הדפים שקבע לו רבו הגר"ח, וכמעשהו בראשון – בלימוד הש"ס – כן מעשהו בשני – בלימוד המשנה ברורה, מידי שבוע היה מופיע בבית רבי חיים שהיה בוחן אותו על כל מה שלמד במשך השבוע.

כשהגיע לפרקו החליט רבי חיים שהגיע זמנו לעסוק בפרק האיש מקדש, ואמר לבני, אמור בשמי לאביך שימצא לך זיווגך וישיאך אשה בשעטו"מ.

אחרי הנישואין כשנכנס בני כדרכו לקבל הדרכה ממורו ורבו שליט"א, וחיכה לשמוע מה סדר הלימודים שיסדר לו, נענה רבי חיים ואמר לו: "הנה זה כמה שהנני מצטער על שלא נתחבר ספר שיבאר היטב מה הם המקורות שעליהם בנה המשנה ברורה את פסקיו והכרעותיו, ולבאר טעמו ונימוקו במקומות שהוא מביא רק חלק מהפוסקים, ומשמיט דעות שאר הפוסקים, וכן מדוע הוא מכריע פעמים כך ופעמים אחרת. על כן עצתי שתעסוק מעתה בחיבור זה על המשנה ברורה".

בני ניסה להתווכח עמו באמרו שחיבור כזה הוא גדול ממידתו, והשתמט מלעסוק בעריכת הספר.

כעבור תקופה מסויימת התמרמר בני לפני רבי חיים שכבר עברה שנה מנישואיו ועדיין לא זכה לבנים. רבי חיים הביט עליו ואמר: "הרי אמרתי לך לערוך ספר על המשנה ברורה". ובני טען שוב: "זה גדול עלי". ורבי חיים אינו מרפה ופוקד עליו: "תעסוק בעריכת הספר ותיוושע". וכן הוה. כשעסק בספרו הראשון נולד לו הבן הראשון, ומשם ואילך בכל חלק נוסף שהוא מוציא לאור נולד לו בן נוסף".

תוך כדי דיבור, מוציא האב ר' מנחם מאמתחתו את ספרו החדש של בנו הרה"ג ר' מאיר ערבה שליט"א "מאיר עוז" על משנה ברורה חלק רביעי, ומעניקו לי ואומר, "הנה לפניך ספרו החדש חלק ד', ואכן כעת יש לו ארבעה ילדים כ"י. ומוסיף, ועוד ישנו תח"י חלק חמישי ערוך ומסודר לדפוס".

מסיפור זה ראיתי החובה להודיע קבל עם ועדה כהוראה ברורה מראש הדור, שכאן הורה לנו רבי חיים במעשה רב כמה יקרה וחביבה נשמתו של כל ילד יהודי, עד כדי כך שגאון הדור שכל רגע מרגעיו קודש לד' ואין ערוך למה שהוא קונה ומשיג ומתעלה בכל עת ובכל שעה בלימודו ובעבודת הקודש שלו. והנה ניצב עלם צעיר כבן י"ד לפני גדול הדור, ומתחנן לפניו, רבי למדני תורה, רבי אינני מבין כלום בתלמוד, ורבי חיים רואה לפניו נער צעיר שגדל עד עתה בסביבה חילונית ואך זה מקרוב נכנסה משפחתו בעול התורה והמצוות. תארו לעצמכם מה היתה תגובתו של איזה מחנך מומחה כשמביאים לפניו נר כזה. הלא יבזהו בלבו ויאמר וכי מה עתיד להיות ממך, ועד מהרה יחליט כי חבל להשקיע בו. וידחהו מפניו. אך לא כן עשה רבי חיים בצדקתו וחכמת אלוקים שבו, לא בלבד שלא דחהו, אלא נענה לבקשתו והחל ללמוד עמו. הגאון האדיר שכל גדולי עולם נכנעים לפני הוד גאונותו, למד שעות רבות עם נער שהתאמץ להבין דברים פשוטים, השקיע בו עמל רב, ולא הרפה עד שגדל ועשה כלי מפואר.

בואו ונחשוב חשבונו של עולם, כמה נפשות יקרות נדחו מהישיבות הקדושות במחי יד, כמה מוחות הלכו לטמיון מחמת זלזול בערך נשמה יהודית. כי אש יצא מחשבון, הסיפור האורגינלי הזה מפי בעל המעשה ראוי שיהיה כאש בוערת, לכל מי שהאחריות מוטלת עליו, להיזהר מאוד מלהרחיק שום בחור מהישיבה בעבור שאינו בעל כשרון. זו אחריות גדולה. לא כך לימדונו רבותינו. התבוננו בדרכיו של גאון עוזנו שיש בהם הוראת דרך והתמלאו רחמים על נפשות הבחורים המשתוקקים להכנס בעולמה של תורה. סדרו להם מסגרת לנהלם לאיטם, לפי מצבם, והשי"ת יראה ללבב ויפתח להם שערי אורה ונחת ינחתו מהם כללי ישראל.