"הסתכלתי החוצה לעבר העצים שממול ביתי, ומה אני מגלה? חמשה תוכים מקפצים בעליזות מרעננת, תוך השמעת הקולות הצפצפנים הידועים שלהם… שפשפתי עיניים כדי לוודא שאני רואה טוב, ושאני אכן נמצא ב'רמת אלחנן', ולא בבית המלון הפסטורלי ההוא…"

כמו הרבה אנשים אחרים בציבור שלנו, הייתי נוסע לפעמים לשבתות לבתי מלון כדי להחליף אווירה. התופעה הזו הפכה, עד להתפרצותה של הקורונה, לדבר שרבים-רבים בציבור שלנו עשו אותו, ולא הרגישו צורך לחשוב אולי יש בכך דבר מיותר, אולי כדאי למנוע זאת, אולי מדובר בבזבוז כסף שלא לצורך, ואולי ואולי ואולי.

אני אישית הייתי נוסע עם משפחתי לבית מלון מסוים, וזכורני שאחד הדברים שמשכו אותי לשם היה, הימצאותם של עשרות… תוכים צבעוניים על העצים ברחבת-הדשא של ביתני הנופש. אני טיפוס שצפייה בבעלי-החיים מכניסה בי רוגע ושלוה, ויש דבר כזה. כלומר, אינני חריג בכך… יש הרבה אנשים, בכל הגילאים, שהסתכלות על בעלי חיים מביאה אותם לרוגע גופני.

והנה, עד היום חשבתי שאם ברצוני לפגוש את התוכים הנ"ל, עליי לנסוע לאותו בית מלון. שם אני כבר יודע היכן הם מקננים, על איזה עצים וכו'. ברם, התקופה שאנחנו עוברים גילתה לי דבר מפתיע. הדוגמא שלי היא בענין התוכים, אבל ברור שכל אחד יכול לפתח את זה לאפקטים אחרים, הקרובים לליבו.

כמו כולם, ישבתי גם אנכי בימים אלה בסלון ביתי ולמדתי ולמדתי ולמדתי. ללא הפסקה. והנה לפתע, בין לימוד ללימוד, ובין קטע גמרא אחד למשנהו, הסתכלתי מעט החוצה, לעבר העצים בפארק ברוקלין השוכן ממול ביתי. ומה אני מגלה? – קבוצה של חמשה תוכים מקננת על העצים. לא פחות ולא יותר. התוכים הצבעוניים מקפצים מעץ לעץ, בעליזות מרעננת, ומשמיעים את הקולות הצפצופיים הידועים של התוכים…

שפשפתי את עיניי כדי לוודא שאני רואה טוב, ושאני נמצא ב…רמת אלחנן, ולא בבית המלון ההוא שבו הייתי רגיל לצפות בבעלי-הכנף הללו. אבל התמונה חזרה על עצמה. במשך כל שעות היממה קיננו התוכים על העצים והביאו עימם משב-רוח-רענן, משל היינו עכשיו באיזה מקום פסטורלי על ההרים… גם הילדים באו וצפו בהנאה בגלריית התוכים שהופיעה פתאום נגד עינינו. הילדים, כמו ילדים, אף ערכו 'רשימה מסודרת' על ההרגלים של התוכים הללו, באיזו שעה הם מגיעים, היכן ממוקמים הקנים שלהם, איזה תוכי נכנס לאיזה קן, האם הם מפתחים מריבות ביניהם ומה סוגי המאכלים שהם מביאים ומכניסים אל תוך הקן, ועוד ועוד.

אני מאריך במיוחד בדברים הנ"ל, למרות שהם נראים כבלתי-חשובים, כדי להמחיש לעצמי, ולמי שיקרא את הדברים, שבעצם הכל נמצא כאן, לידינו, במרחק פסיעה מהבית, כשהמסקנה המיידית הנובעת מכך צריכה אפוא להיות, שכדי לקבל מעט שלווה באמת אין צורך לנסוע ולהיטלטל למקומות רחוקים. אפשר לקבל את הכל בתוך הבית. כי התוכים הללו לא הגיעו 'פתאום' אל מול הבית שלי… הם קיננו שם כל הזמן… אבל אף אחד מבני הבית לא ראה אותם… למה? – כי חשבנו על מקומות אחרים! גלגלי המחשבה גלגלו אותנו הרחק-הרחק, ונתנו לנו לחשוב שהשלווה והרוגע מצויים רק שם, על-גבי מדשאותיו של בית מלון כזה או אחר. אבל כאשר התכנסנו אל תוך הבית פנימה, וקבענו בו את מקומנו, נפתחו לפתע שתי העיניים, הורחבו אופקי המחשבה, וגילינו 'אוצרות שלמים' ממש מול הבית.

ללמדנו דבר כל-כך פשוט: השלווה, השמחה ורגיעות-הנפש, אינם תלויים במיקום בו אנחנו נמצאים, ולא בשום פרט חיצוני אחר. התנאי היחיד להכלתה של השמחה בלבנו, הוא הכנת-הלב ככלי-קיבול לשמחה. שום דבר אחר לא ייבא אלינו את האושר האמיתי.

הבה ניתן לכך ראיה פשוטה. בני משפחה מגיעים לחגוג שמחה מסוימת במקום הכי-פסטורלי בעולם. נצייר לעצמנו בית-הארחה מפואר, מהסוג העומד בראש הפירמידה היוקרתית, הנטוע בין הרים נישאים, ואפוף כולו בריחות משכרים של פרחים. והנה, גם אם נניח שבעלי השמחה מגיעים לשם בשמחה-רבתי, והם מתכוננים לחגוג את היום-הגדול באווירה של עליצות, גיל וחדווה, אבל בבית ההארחה המפואר ההוא יש אנשים נוספים שאינם קשורים לשמחה, ולמשל – עובדי הנקיון, המלצרים ושוטפי-הרצפה, וכיו"ב. האם גם באלה תדבק השמחה הנראית על-פניהם של בעלי השמחה? בוודאי שלא. מדוע? – כי הם לא קשורים לשמחה. ואם נשאל, אבל מדוע שגם הם, העובדים הנ"ל, לא יביטו אל ההרים הרמים והפרחים הצבעוניים העוטפים את המקום, וישמחו? מה קרה? מדוע הם אינם שמחים?

התשובה, שאין פשוטה ממנה, היא מה שאמרנו לעיל: השמחה איננה קשורה בשום אופן לתנאים חיצוניים, לבתי הארחה מפוארים ויוקרתיים, או כל כיו"ב. השמחה צריכה לשכון כבוד בתוך ליבו של האדם, בהיותו יודע שהשי"ת משגיח עליו ושומר את כל צעדיו, ודואג לטובתו יותר ממה שהוא דואג לעצמו. אבל השמחה לא מגיעה לא מפאר והדר, ולא מריחות וצבעים, הרים וגבעות, יפים ככל שיהיו. וזו בדיוק הסיבה שגם עובדי הנקיון בבית ההארחה המתואר לעיל, יכולים להיות מאושרים ושמחים בחלקם, ללא כל קשר להימצאם במקום ההוא. אבל כל עוד הם לא יפנימו את 'הסיבה-למסיבה', ואת הסיבה-לשמחה, הם לא יוכלו לשמוח רק מפני שהם נמצאים במקום יפה ומפואר.

וזו בעצם כל התובנה שביקשתי להעביר לקוראים באמצעות ה…תוכים שהתגלו לי על-גבי העצים בפארק ברוקלין. כי בדיוק כמו שאת השמחה אי אפשר למצוא על ידי מיקומים ספציפיים, כך גם השלווה ורגיעות-הנפש לא תבוא לעולם ממי שמחפש אותה דווקא על עץ מסוים, בבית מלון מסוים… אותה שלווה הניבטת אליך מציוצי התוכים, נמצאת גם מול הבית שלך, וגם שם אתה יכול להתאזר באושר ובשמחה, בדיוק באותה מידה. ואף הרבה-הרבה יותר.

('על דעת הקהל' – ביטאון 'קול ברמה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)