הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
"וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב" (כ"ז, ט')
רש"י כתב בשם פרקי דרבי אליעזר (פל"ב): "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים".
לאור זאת, כך חשבתי לעצמי, יתכן שיצחק אבינו חפץ לברך את עשו דוקא ביום זה, שהרי חז"ל (ר"ה י, ב) אמרו שיצחק נולד בפסח, ואמרו חז"ל (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח) שאדם אינו נופל במהרה ביום הולדתו, כיון שמזלו של האדם משופר ונעלה יותר ביום הולדתו. ולכן רצה יצחק לברך את ברכותיו דוקא ביום הולדתו, בו ברכותיו יהיו נעלות יותר. גם פרשת 'וזאת הברכה', בה משה רבינו, כך אמרו חז"ל, בירך את בני ישראל ביום פטירתו.
●●●
חז"ל אמרו (ר"ה י"א) שהקב"ה ממלא את שנות הצדיקים מיום ליום. חז"ל אמרו גם שהקב"ה מכפר על הדור במיתת הצדיקים. הרי ברור שככל שכח הצדיק גדול יותר, כך מתכפרים רבים יותר על ידי הסתלקותו. נמצא לדברי הירושלמי שיום הולדתו הוא יום נעלה ביותר, ואם כן יתכן שכשהצדיק נפטר ביום זה, מתכפרים רבים יותר בגינו, שהרי נפטר בשיא כוחותיו ומעלותיו.
הירושלמי (שם) מספר שכשהעמלקים נלחמו בעם ישראל, דאג עמלק להציב בראש חיילותיו דוקא חיילים שנולדו באותו היום, כדי שמזלם הטוב, המיוחד ליום הולדתם, יסייע להם לנצח במלחמה נגד ישראל. ואכן, ובאמת בדרך הטבע, חיילים אלו היו אמורים לנצח במלחמתם, אך משה רבינו ע"ה הצליח בתפילותיו לסבב את השפעת מזלם בשמים.
הגאון הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת ראה, יז) כותב ש"ישנם הנוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בבתינו". בשו"ת גנזי יוסף כתב ש"ידוע לי שישנם אנשי מעשה שביום הולדתם מהדרים אחר פרי או בגד חדש, כדי לברך שהחיינו", וכתב שזהו מנהג טוב, כי בודאי מהראוי לברך שבח והודאה להית"ש.
מעניינים הם דברי רבה של מיר, פוניבז' וירושלים, הגאון האדר"ת זצ"ל (בספרו נפש דוד) שכתב: "שמעתי מכמה בני אדם שסגולה לומר בכל השנה פרשה אחת שבתהלים של שנת האדם, כמו שבשנת י"ד יאמר כל השנה פרק י"ד, וכן כל ימי חייו, וכן אני נוהג".
ואמנם, על עצם חגיגת וציון ימי הולדת, כתב האדר"ת זצ"ל את הדברים הנוקבים הבאים, בספרו האוטוביוגרפי "נפש דוד": "בכל לבי כעסתי על המברכים, לברכני ביום הולדתי ולשמחני בו, ומרגלא בפי מעודי שלא מצאנו שמחת יום הולדת בספרינו הקדושים רק בלידת פרעה לבד, ודבר זה אינו לרוח עם קדוש המקובל אצלנו, ונוח לו שלא נברא משנברא, וא”כ למה נשמח ביום הולדתינו, בטרם ידענו שהועלנו בבריאתנו, ורק צדיקים יכולים לשמוח כדברי התוספות (ע”ז ה’, א’ ד”ה שאלמלא), אבל אנחנו מה חיינו מה מעשינו ומה צדקותינו".
בספרי חסידות מובא כרמז על הנאמר בתהילים: "אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה" שביום הולדתו של האדם, יכול הוא לבקש מהקב"ה את בקשותיו והקב"ה ממלא את משאלותיו לטובה.
לעומת זאת, מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב מספר פעמים (ראו בס' הקטן בהלכה, ועוד) שאת המושג 'יום הולדת' מצינו בתורה אך ורק אצל פרעה הרשע ("יום הולדת את פרעה") ולכן אין צורך לציין את יום ההולדת כיום מיוחד. ואכן, מצאתי את הדברים במדרש שכל טוב (לאחד הראשונים, רבי מאיר ב"ר שלמה ז"ל), שכתב כך: "יש לי לומר יום זה תכלית שנתן ביום שנולד, ודומה לו "ביום הולדת אותך" (יחזקאל טז, ד), ורוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושין בו משתה. אפס כי אנשי עיר הקודש אמרו כי הוא יום גנוסיא של מלכים, שמביאין ספר יחוסי המלכים וקוראין לפני פרעה, ודומה לו 'ויתילדו על משפחותם'", עכ"ל.
מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי, שיש לחגוג את יום ההולדת אך ורק בימי ההולדת שהוזכרו בחז"ל וקדמונים, כמו ביום הולדת של גיל שישים, שמובא בגמרא (מו"ק כח, א) שכשרב יוסף הגיע לגיל שישים ערך יומא טובא לרבנן, באומרו ששמח הוא שיצא מחיוב כרת. וכן מצינו שרבינו רבי יהודה טיאה וויל זי"ע, בנו של ה'קרבן נתנאל', כתב שיש לערוך סעודה ביום הולדת של שישים, ללבוש בגד חדש ולברך ברכת שהחיינו. הגאון בעל 'לקט יושר' מספר שרבו בעל ה'תרומת הדשן', ערך מסיבה ביום סיומו כתיבת ספרו שהיה גם יום הגיעו לגיל שישים, ובסעודה השתתפו "שני זקנים". גם האדר"ת זצ"ל כותב בספרו 'נפש דוד' ששמח ביום הולדתו, על כך שיצא מכלל כרת, וכן בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל ערך ביום הולדתו השישים חגיגה לבניו וחתניו. ה'בן איש חי' (שם) כתב שמן הראוי שכשהאדם מגיע לגיל שישים, שילבש בגד חדש או שיאכל פרי חדש ויברך 'שהחיינו', ויכוון על שמחתו שזכה להגיע לגיל זה.
לדעת ה'חוות יאיר' (סי' ע), המגיע לגיל שבעים צריך לברך 'שהחיינו'. ואולם הפרי מגדים (סי' תמד משב"ז סק"ט) ובשו"ת תשובה מאהבה (או"ח ח"ב סרל"ט) פקפקו בדבר, כיון שבגמרא ובפוסקים הקדמונים הוזכר לברך שהחיינו רק בהגיע האדם לגיל שישים, וה'שיורי ברכה' (או"ח רכג) ובהגהות חתם סופר (על שו"ע או"ח רכה) הכריעו שיברך 'שהחיינו' ללא שם ומלכות. הגר"ח פלאג'י זצ"ל כתב (בספרו גנזי חיים, מערכה י) שנהגו לעשות סעודה לתלמידי חכמים בגיל שבעים, "ואני נהגתי לעשות סעודה לרבנן ותלמידהון משנת שבעים ואילך, בכל שנה ביום שנולדתי, וברכתי שהחיינו על בגד חדש". הגר"ש סלנט זצ"ל מסר לגבאי הצדקה ביום הגיעו לגיל שבעים, שבעים נפוליאנים של זהב עבור "קמחא דפסחא", ה"שדי חמד" חגג את יום הולדתו השבעים בחברת תלמידיו, ששתו 'לחיים' לחיי רבם, ורבינו החפץ חיים זי"ע חגג את יום הולדתו השבעים בחברת תלמידיו הקרובים מרנן הגר"א וסרמן והגרי"ש כהנמן זצ"ל. ה'מקור חסד' על הספר חסידים (סי' ריג) ציטט את דברי הירושלמי (פ"ח ה"ג) שאחת לשישים או לשבעים שנה בא דבר לעולם רח"ל, וכתב שלפי"ז ישנה סיבה לחגוג בימים אלו, בו מוכח שניצל מהדבר.
ומעניין, בשו"ת בית ישראל ובשו"ת להורות נתן, כתבו שישנם שנמנעים מלחגוג, לפחות בפומבי וברעש גדול, את יום הולדתם השישים, השבעים והשמונים, כדי למנוע עין הרע.
●●●
וכך מסופר בספר "יום הולדת ומשמעותו":
סיפר לי ידיד יקר שלקה בגבו ונזקק לטוס לארה”ב לצורך טיפולים רפואיים:
כידוע, מחלקות הנוסעים במטוס מתחלקות לשלוש: מחלקה רגילה, מחלקת עסקים ומחלקה ראשונה. מחירה של טיסה במחלקה הרגילה הוא אלף דולר, המחיר במחלקת עסקים הוא אלפיים דולר ואילו עלות טיסה במחלקה הראשונה היא שלושת אלפים דולר.
ידידי, שמחמת מצבו הבריאותי נבצר ממנו לשבת על מושב רגיל ונזקק לשכב במשך כל הטיסה, הוצרך לרכוש כרטיס למחלקה הראשונה, שם יכול היה לשכב במשך כל שעות הטיסה. ברם, לצערו היה הוא הנוסע היחיד שטס במחלקה זו. מתוך בדידותו החל להלך על קביו למחלקות האחרות, והנה פוגש הוא אברך עדין נפש. פנה אליו ידידי וביקש ממנו אם יוכל ללמוד עמו מעט לצדו במחלקה הראשונה. האברך נענה לבקשתו ואכן החלו שניהם ללמוד בצוותא.
כעבור זמן מה, הופיעה לידם דיילת וביקשה מהאברך שישוב למקומו, מאחר ולא שילם על שהות במחלקה זו. מיותר לציין שכל בקשותיהם וניסיונותיהם של ידידי ואותו אברך לשכנע את הדיילת לאפשר להם להמשיך ללמוד, עלו בתוהו, על אף שהסבירו שכל מטרת בואו של האברך למחלקה זו היתה אך ורק למען גמילות חסד. או אז, פנה האברך לידידי ואמר לו: "מה שארע לנו עכשיו מזכיר לי מעשה שסיפר הגאון הגדול הרב פאם זצ”ל (מגדולי ישראל באמריקה) ולימד אותנו מתוכו מוסר השכל נפלא, ומעשה שהיה כך היה:
"לאוזניו של קבצן עני שפרנסתו היתה דחוקה עד מאוד, הגיעה שמועה שישנה הזדמנות פז להרוויח סכום כסף נכבד בארה”ב. ידידנו הקבצן אסף וצירף פרוטה לפרוטה, עד שהצליח לצבור סכום כסף הגון שבאמצעותו יוכל לרכוש כרטיס טיסה הלוך ושוב לארה”ב, וגם יישאר לו חלק נכבד לצורך שהותו שם במשך מספר ימים. היום המיוחל הגיע, הקבצן שזו לו הטיסה הראשונה בחייו, עלה במדרגות המובילות אל תוך המטוס. נכנס והתיישב במושב הראשון שנקלע לידו, בחושבו שדרכו של מטוס כדרכו של אוטובוס, אך לא ידע הוא שהמקום שבחר לשבת, לא היה פחות מאשר במחלקה הראשונה.
"מיד כשהתיישב על מושבו נפלטה מפיו אנחת רווחה. מעולם לא זכה לחוש נוחות שכזו בשום מושב או ספה שישב עליהם אי פעם. לאט לאט החל להכיר את כל מנגנוני הנוחות המותקנים לרווחתם של הטסים במחלקה הראשונה. החל מהמזגן המיוחד, הנעימות המיוחדות המושמעות באוזניות המותאמות לכל נוסע, המושבים והידיות המתכווננות. הכל היה בשבילו חדש וכעין חלום.
"פסגת הנאותיו בטיסה זו, הגיעה לשיאה בזמן חלוקת ארוחת הצהריים. האוכל המהביל וריחו הנודף עשוהו כשיכור, סעודה מעין זו לא טעם מעולם. והנה, אך קיבל את מנתו וכבר היה ראשו ורובו טמונים בתוך צלחתו.
"דא עקא, קולות ההתלהבות שנפלטו מפיו, ליקוק אצבעותיו ואנחות האושר שלו הסבו לשכניו ההדורים למחלקה אי נוחות רבה, וזאת מלבד פליאתם הבלתי מוסתרת שאדם בעל חזות כה דלה זוכה לטוס ביחד עמם. כשפקעה סבלנותו של אחד הנוסעים הכבודים, פנה הוא לדיילת וביקש ממנה שתתעניין על מהותו של אותו קבצן תימהוני.
"כשהגיעה הדיילת אל הקבצן, ביקשה ממנו באדיבות לראות את כרטיסו. מה גדולה הייתה תדהמתו כשהודיעה לו שמקומו אינו אלא בירכתי המטוס במחלקה הפשוטה. ידידנו לא איבד את עשתונותיו. על חוויה כה מיוחדת אינו מוכן לוותר בשום אופן. הוא החליט בהחלטה נחושה שאת כל הכסף ששמר להוצאות הדרך מוכן הוא להשקיע בשביל להמשיך בטיסה מיוחדת זו.
"פנה הוא לדיילת ואמר לה: 'הנני מבין שטיסה במחלקה זו עולה שלושת אלפים דולר, הנה לך אלפיים דולר נוספים מלבד האלף שכבר שילמתי, ואני מבקש שתאפשרו לי להמשיך את טיסתי במחלקה זו'. או אז ענתה לו הדיילת: 'אנו מצטערים, אך מה שלא קונים למטה כבר אי אפשר לקנות למעלה…'".
כי אכן כן, יום הולדתו של האדם הוא יום של חשבון נפש. עוד שנה עברה בדרכו בפרוזדור הניסיונות של העולם הזה. את השנים שקצבו לו, עליו לנצל על מנת לקנות קניינים של קיימא, שיעמדו לו בהגיעו לטרקלין בעולם שכולו נצח: להרבות בתורה, בתפילה ובגמילות חסדים, שהם שלושת עמודי העולם כמבואר בפרקי אבות (א, ב) ולשאוף למלא את חובתו בעולמו. האדם שיעמול לקנות קניינים רוחניים, יזכה לשיר את שירת חייו בשמחה, להתענג על ה’ וליהנות מזיו שכינתו, שהוא העידון הגדול מכל העידונים, ועליו לזכור שהזמן דוחק והמלאכה מרובה, ואת מה שלא קונים למטה בזה העולם, כבר אי אפשר לקנות למעלה בעולם שכולו טוב…
●●●
כשיהודי שאינו שומר מצוות חוגג יום הולדת, אמר מרן הגרא"מ שך זי"ע בשיחתו, הרי הדבר תמוה להפליא. הוא בסך הכל התקרב בשנה נוספת אל מיתתו, אז מדוע הוא שמח כל כך?
אך כשיהודי שומר מצוות שמח ביום הולדתו, יש לו סיבה טובה לשמוח. הוא ניצל שנה נוספת לחיי עשיה רוחניים, בדרכו אל חיי הנצח!