לפנינו מכתב רווי תמימות ואמונה בהקב"ה. הרי הוא לפניכם ככתבו וכלשונו.
שלום רב. אני, בעל תשובה מתל-אביב, שולח לכם את הסיפור הבא:
ביום בהיר דפק צעיר ביישן על דלת משרדו של מנכ"ל חברת ענק, פתח בדברי נימוס וסיפר בקול שקט כי הוא מחפש עבודה. "מלא בטופס זה את קורות חייך ואת רמת השכלתך, ואו אז נראה מה קורה", השיב המנכ"ל.
לאחר מספר דקות הצעיר השיב את הטופס הממולא. בעל החברה עיין בו ולא האמין למראה עיניו. מולו יושב גאון! השכלה גבוהה, כישורים מגוונים ורב צדדיים. גם הכתב המסולסל והנאה העיד כי בעליו בחור פיקח ומוכשר.
בקושי רב הסתיר בעל החברה את התפעלותו, ופנה אל הצעיר בקול מאופק: "אני מוכן להעמיד לרשותך משרד מרווח, עם צוות עובדים. משרתך היא – קידום החברה!"
פניו של הצעיר נפלו. לא לזאת ציפה. "לא, תודה", אמר. אינני מעוניין ליטול על עצמי אחריות מיוחדת. באתי הנה כדי לבקש עבודה בתור מנקה, או תחזוקן!"…
בעל החברה לא האמין למשמע אזניו. כמעט עמד לזרוק את הטיפש מכל המדרגות, אך במחשבה שניה החליט כי מוטב לו לתת לבחור את מבוקשו, אולי ביום מן הימים יתפכח ויטול עליו את התפקיד.
עברו חודשים. הצעיר עשה את עבודת הנקיון נאמנה, קיבל את משכורתו הצנועה, ולא שת לבו לכל ההצעות הנדיבות שהיה בעל הבית מעלה בפניו מפעם לפעם.
נוכח שלוותו של הצעיר, החליט בעל החברה כי עליו להאיץ את תהליך ההבשלה של העובד המוזר. בו ביום הטיל עליו לנדוד לסניף מרוחק של החברה כדי לשחרר סתימה במערכת האינסטלציה, לנקות גרם מדרגות בבניין בן עשר קומות, ולקראת ערב לגזום את עצי הנוי שבגינתו הפרטית. הצעיר עבד כמטורף מבוקר ועד ערב, וקרס תחת עומס העבודות.
לאחר כשבועיים הוא נכנס בראש מורכן למשרדו של בעל החברה, ובקול שבור שאל: "המשרד, המשרד שדיברת עליו, עוד קיים? אפשר להיכנס אליו?"…
אנחנו בניו של הקב"ה. ברוך ה' בשנים האחרונות זכיתי להגיע להכרה נפלאה זו. תפקידנו בעולמנו הוא רם ונשגב. אך לעיתים אנו בוחרים לעסוק בזוטות, בדברים הקטנים, לא בעיקר, במהות, באמת. אך בעל החברה אינו מרפה. הוא מזכיר לנו שוב ושוב, כי אנו ראויים לתפקיד גדול וחשוב. ככל שנקדים להבין זאת, ייטב.
(גיליון 'מאורות הדף היומי' מס' 1047)