ביקרתי פעם בדרום אפריקה, סיפר הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א, שם התגוררו יוצאי ליטא רבים. פגשתי קשיש בגיל תשעים פלוס בן העיירה טעלז, שסיפר לי כך:
"אני רוצה לספר לך משהו. אינני שומר תורה ומצוות, אבל שבת אני לא מסוגל לחלל, בגלל… סבא שלך! [=הגאון רבי אליעזר גורדון מטעלז זצ"ל]. ואספר לך מדוע.
"הייתי ילד בן שש כאשר התרחש הסיפור, אבל אני רואה אותו לנגד עיני כאילו התרחש אתמול. היה זה בליל שבת. בסוף הרחוב בו שכנה הישיבה, פרצה שריפה. היא הלכה והתפשטה, היהודים מיהרו להוציא מהבתים את מה שמותר להוציא, ובינתיים הלהבות ליחכו מבית לבית והשריפה התקרבה למשכן הישיבה הקדושה.
"כאמור, הייתי אז רק בן שש, אך אני זוכר זאת כעצם היום הזה, איך הסבא שלך – רבי אליעזר טעלזער, יצא מהישיבה לרחוב, נשא כפיו לשמים ואמר כהאי לישנא: 'טאטע, טאטע, דו קענסט דאס מיר נישט טאן. דו ווייסט דאך אז האלץ וואס איך האב געטאן וועגן בוייען די ישיבה, האב איך נישט געמיינט מיין כבוד, נאר דיין כבוד. טאטע, טאטע, דו קענסט דאס מיר נישט טאן!'
[ובתרגום: "אבא, אבא, אתה לא יכול לעשות לי את זה! הלוא ידוע לך שכל מה שפעלתי בקשר לבניית הישיבה, לא נעשה למען כבודי אלא למען כבודך! אבא, אבא, אתה לא יכול לעשות לי את זה!"…]
"ואז", הוסיף הזקן לספר, "באורח פלאי שקעו הלהבות על מפתנה של הישיבה, בעקבות רוח פתאומית שהופיעה מהכיוון הנגדי. כל הרחוב נשרף, והישיבה ניצלה. – נו, אז האם אהיה מסוגל לחלל שבת?!"…
כאשר אתה עומד ניצב מול הקב"ה, הוסיף הרב סורוצקין, אתה לא יכול לשחק משחקים. אם 'רבי אליעזר הגדול' ניצב מול הקב"ה והעיד על עצמו שבכל בנין הישיבה לא היה ענין של כבוד עצמי, זו היתה האמת לאמיתה. ואם כן אין לך עדות גדולה מזו על מידת האהבת-תורה שלו, והיותו 'שיכור' לתורה. כי כאשר שיכור מחפש יין, לא תופס אצלו הכבוד כל מקום בעולמו.
(בתוך שיחה עם חיים ארבלי, מוסף שב"ק פר' במדבר תשע"ג)