הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת מיר ירושלים
התחושה המייסרת ביותר היא ההחמצה. בשונה מרגשי צער אחרים בהם ניתן להאשים את כל הסביבה, ההחמצה מאכילה את האדם ברגשי האשמה עצמית – ההזדמנות הייתה בידיו והוא עצמו הפסיד אותה.
מובא בשם הגר"א כי ייסורי הנשמה הנוראים ביותר הם ברגעים הראשונים לאחר שנפרדה מהגוף, כאשר האדם פוגש לראשונה באופן מוחשי את מי שהוא היה יכול להיות לו היה מנצל את כל ההזדמנויות שהקב"ה זימן עבורו. צער ההחמצה הזה קשה מנשוא.
2
האמת היא כי עוד הרבה לפני המאה ועשרים יש פעמים שאדם מביט לאחור על רגעים קסומים בחייו שלא השכיל להנות מהם, חוויות שחלפו לידו ולא שם ליבו להתענג עליהן. מרוץ החיים מטיל צל מעיב על הזמנים היפים, דאגות וגם דמיונות שואבות את האנרגיות הנפשיות ומסיחות את הדעת מהשעות הנפלאות ביותר שבחיי האדם.
גם השיגרה האפורה עמוסה בחוויות ותחושות נעלות שבורא עולם נטע בעולמו כדי להנות בהן את הבריות, אבל כח ההרגל מסמא את העיניים מלראות מראות אלוקים, העייפות אוטמת את האוזניים מלהקשיב לשירת הבריאה ומסיחה את הדעת מלהריח את ניחוחה הקסום. האם קיים שעון מעורר המסוגל להקיצנו מן התרדמה הזאת?
3
התואר 'בא בימים' בו התעטר אברהם אבינו לא נועד רק לתאר את גילו המופלג של האדם, אלא בעיקר את מה שעשה בזמן הארוך שחלף מיום לידתו. מובן כי אותם ימים שחלפו מבלי שנעשו בהם מעשים טובים צללו בתהום הנשייה ואינם באים עם האדם בעת פקודתו, רק אלו הימים העמוסים בתורה ומצוות הם המצטרפים איליו לחיי הנצח.
והנה, מלבד אינספור ההזדמנויות הנפלאות המונחות לפתחו של האדם בכל יום, חז"ל מגלים עומק נוסף למושג 'בא בימים' ואומרים כי בכל יום זוכה האדם להארות חדשות מלמעלה, ואם השכיל לקלוט אותן ולהטביען בגופו ובנפשו הרי הן שלו לעולם והוא האדם הראוי להיקרא בא בימים.
ה'שפת אמת' מסביר כי בטבעו של אדם להתפעל מכל הארה ודבר חידוש שמרגיש, אבל ההתפעלות הזאת מתפוגגת חיש מהר. רק אדם שמתחבר לכל דבר בכוחו הפנימי, ולא נותן לחיצוניות הגשמית לשאוב אותו, יכול לקנות את רגעי התחדשות המתמדת ולצרף לחייו כל יום מחדש את גילויי העומק ואת רוממות הרגשות הנאצלים איליו מלמעלה.
בא בימים הוא האיש שההארות הללו הפכו להיות חלק מאישיותו וכל יום מחייו עשוי מהקניינים שקנה בהתחדשות האלוקית שהאירה לפניו באותו היום.
4
דברי השפת אמת מציעים דרך לכל מי שמבקש לא להחמיץ את חווית החיים.
העולם הגשמי מטביע אותנו בתוכו עם שלל המחויבויות וההרגלים שנפשנו מכורה אליהם. גסות החומר אוזקת את רגשי ההתבוננות וההתפעלות מכל היפה והנעים שסביבנו ומסיחה את הדעת גם מרגשות הכמיהה וההשתוקקות שעולים בנו מעת לעת. אבל ככל שהאדם יתרומם מעל כל הדברים שבטעות קוראים להם 'חיים' ויתחיל לנשום אויר פסגות, נפשו תהא פנויה לשים לב ולהרגיש את הטוב והיופי שהוא פוגש בכל יום.
הרי כמה שבתות חולפות ביעף מבלי שעומק החוויה המשפחתית והרוחנית הטביעה חותם בנפש, או הלחץ של ערבי החגים יחד עם העדר הכנה רוחנית אליהם מסיטים את המבט מהעיקר ופתאום החג חלף לו מבלי שנמלאו אסמינו ברכה. רגעים כה נפלאים בשגרת החיים המשפחתית חולפים לידנו מבלי משים ורק בעוד שנים נתגעגע אליהם.
פעמים כה רבות למדנו או שמענו דבר שרומם את נפשנו והכה בה גלים של כמיהה להתרוממות, הרגשנו הארה מלמעלה שנפשנו נסקה בעקבותיה לרום השמים, אבל חיש נחתה בכאב של השלמה. איך יוצאים מהמרוץ המאכזב הזה?
5
כח ההתבוננות של אברהם, היכולת לעצור יחידי מול שטף החיים המשמימים של אור כשדים, לבקש את סוד הבריאה ולמצוא אותו בלבבו פנימה, הם התווית דרך עבורנו.
אברהם בא בימים אל כל אחד מאיתנו ומלמדנו לעצור ולתת דרור לעצמינו, לנפשנו, לנשמתנו. להיות בני חורין במחשבותינו בתחושותינו וברגשותינו. הוא מלמד אותנו להתבונן סביב בכל יום מחדש ולשמוע את קול ה' בהדר, להתחבר לטוב האינסופי שאופף אותנו ולהתענג על ה'.
שבת שלום ומבורך.
