הרב יהושע כהן
הם עמדו שם לצד ברזי הנטילה, כדי לקיים מצות 'הכון' וליטול ידים לפני תפילת ערבית. ואני, מבלי שארצה שמעתי אותם דנים על השיחה הארוכה אותה השמיע ראש הישיבה זה עתהו.
היתה זו שיחת הדרכה מיוחדת בטרם היציאה ל'בין הזמנים'. ראש הישיבה עמד בהיכל כשפניו להבות אש, והוא מנסה לתת לתלמידיו וצאן מרעיתו עצות והדרכות חשובות לקראת היציאה ל'בין הזמנים'.
הרב חזר והזכיר את הדברים הפשוטים עליהם גדלנו, שהעולם עומד על התורה, וכל אחד מבני הישיבה הוא כנהג האוחז בהגה ומנהיג את העולם, ועליו מוטל לשמור על מסלול נסיעה בכביש בטוח, ושלא לסטות מן הדרך ימין ושמאל. חובה עלינו להשמר מכל הנסיונות והמכשולים, ולהזהר מהסכנות שאורבות לפתחו של כל בחור בימים אלו, כי היצר־הרע מנסה לגדוע לנו את תקופת הזוהר, ולהרוס ולקלקל בעשרים ימי החופשה את עשרים שנות העלייה והפריחה שלנו.
האמת, שלדעתי ולדעת רבים, סוד קסמו של ראש הישיבה טמון דווקא בכך שהוא יכול לחזור על האמת הפשוטה פעם אחר פעם, מבלי להתעייף, ומתוך אמונה יוקדת בכך שהתורה היא סוד חיינו וסלע קיומנו. ואם תשאלו אותי, הסגנון הזה של לחזור ולחזור ללא הרף, זה היופי האמיתי בשיחותיו של הרב.
אבל החברים שעמדו לידי לא חשבו כך. הם התלחששו על כך ששיחות רבות חוזרות על עצמן, הסיפורים הם אותם סיפורים, ואת המשפטים הקצובים והפסוקים הקבועים על חשיבות התורה, הם כבר יודעים בעל־פה.
מה שהפריע להם במיוחד היתה העובדה, שכבר שלשה שבועות ראש הישיבה חוזר ומזהיר כי אדם שלא יבנה תוכנית לימוד מסודרת ל'בין הזמנים', הסכנה קרובה אליו במאד, כיון שהתורה מגנא ומצלא, ורק העיסוק בה דבר יום ביומו הוא שיעניק שמירה והגנה מכל פיתויי הרחוב.
התערבתי בשיחתם, שלא כהרגלי, וסיפרתי להם שבדיוק אתמול עברתי בסמוך ל'רכבת הקלה', והיה שם על המסילה איזה נער 'חכם' שהחליט שבמקום לצאת לצפון או לדרום ולהתעייף במסלולים השונים – האטרקציה של השנה היא ללכת את כל ירושלים על מסלול פסי הרכבת. בשבת עוד ניחא, אבל בימי החול, איך בדיוק תיסע הרכבת?
הקטר היקר והנעים צפר פעם אחת וחשב שזה מספיק, אך משלא נענה, חזר וצפר שוב ושוב, ומיודענו 'החכם' איבד את סבלנותו והפטיר: "שמעתי, שמעתי כבר…" והמשיך להלך לו בנינוחות בין מוטות הברזל הארוכים שמונחים על הרצפה. עד שבא מישהו חכם במיוחד, ירד לפסים, תפס בידיו והעלה אותו למדרכה הסמוכה…
זה לא היה באמת, אבל רעיון זה שמעתי בשם הסבא מסלבודקא זצ"ל, שכעי"ז השיב לבחור שהעז ותמה על ששיחותיו חוזרות על עצמן, ואמר לו: "וכי כאשר תעמוד על פסי הרכבת והקטר ישמיע צפירה כדי שתזוז מן המקום, כלום תאמר גם אז ששמעת כבר אתמול את קול הצפירה?!"
לצערנו יצר הרע מצליח להפיל ברשתו בכל 'בין הזמנים' עשרות בחורים. ויודעי־דבר מתעקשים לטעון כי לא לחינם נפל ט' באב בסמיכות ל'בין הזמנים', באשר כל הקינות והבכיות שלנו, אמורות גם לגבי חללי בין הזמנים. הרוגים בגוף, והרוגים בנפש.
"לבי לבי על חלליהם". כמה בני־תורה היו ואינם איתנו עוד. כמה נערי־חמד עמדו על הצוק הגבוה ביותר, אך לפתע איבדו את יציבותם בגלל צעד אחד יותר מדי ונפלו לתהומות.
חשוב להקשיב לצפירה!!
