הוי זהיר בקריאת שמע

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

ניסיתם פעם להיכנס לחדרו של ראש העירייה? – אי אפשר להיכנס סתם כך ללשכה. צריך לתאם תור מראש, בשעות קבלת הקהל. ואם בראש עירייה צריך לקבוע שעות קבועות, בודאי כשתנסו לפגוש את ראש הממשלה והשרים, הכל נקבע מראש, בשעות קבועות ומסוימות. לא ניתן להתפרץ לחדרו של ראש הממשלה ולשטוח בקשות.

להבדיל, מלך מלכי המלכים יתברך פותח בפנינו את דלתותיו בכל שעות היממה, בכל מצב שהוא. בלילה, בשעה מאוחרת, בבוקר השכם, בצהרים או אחר הצהרים. אפשר לדבר עם הקב"ה עם כובע וחליפה ועם פיז'מה, בתוך בית הכנסת, לילד הסטנדר או מחוץ לביהמ"ד, בירושלים ובבני ברק., וגם בתל אביב. ד' שומע אלינו תמיד, שהרי קרוב ד' לכל כקוראיו ובלבד שנקרא אליו באמת.

אך בכל זאת, ישנם גם זמני שעות "קבלת קהל" מסודרות, בהם ניתן לדבר עם המלך, לקרוא בפניו קריאת שמע ולהתפלל לפניו שחרית, מנחה וערבית. יהודי שקורא קריאת שמע לאחר הזמן, ביטל מצוות עשה של קריאת שמע ועליו אמרו חז"ל שהוא "מעוות שאינו יכול לתקון". יהודי שקרא קריאת שמע לאחר הזמן, הפסיד אבר שלם בנשמתו. חסר לו לב, חסר לו מוח, חסרות לו ריאות, רחמנא ליצלן. הוא ביטל מצות עשה מהתורה! הוא הפסיד בכמה דקות מיליארד דולר!

מחר מזיזים את השעון לשעון קיץ וזמן קריאת שמע מתאחר בכשעה, כשבתחילת שעון החורף, זמן קריאת שמע הוא בסביבות שמונה וחצי בבוקר. עלינו להיזהר שלא להפסיד חלילה את מצוות הדביקות באבינו שבשמים, רק בגלל שלא כיוונו שעון או שלא שמנו לב לשעה המדויקת. אף אחד מאיתנו אינו חשוד על כך שהוא קורא קריאת שמע "מתי שמסתדר לו", מבלי לשים לב לזמן הקצוב. אך גם בשגגה לא כדאי לנו להפסיד מצווה מהתורה.

מעשה בכפרי שחסך פרוטה לפרוטה לצרכי נישואי בתו היחידה. הוא אסף מטבע למטבע ורכש בכספי החסכונות שטרות חוב ממשלתיות. כך עשה האיש עוד ועוד, חסך כסף וקנה בכספו שטרות –חוב. ויהי היום ובתו התקשרה בקשר שידוכים עם בחור מהולל ומצוין. שם הכפרי את פעמיו לעיר הגדולה, נכנס לבנק המקומי והניח את השטרות בפני הפקיד. הביט הפקיד בשטרות הכסף ואמר לו: "צר לי, לא אוכל לפרוט את שטרותיך לכסף מזומן. שטרותיך יצאו ממעגל השטרות. פג תוקפן ואי אפשר להשתמש בהם זה עידן ועידנים".

הכפרי האומלל החל לדון ולהתווכח והפקיד הציע לו להמתין שעה ולפגוש את מנהל הסניף, שאולי יוכל לסייע לו בצורה כלשהי, למרות שנראה, כך לדעת הפקיד, שאין שום אפשרות לפרוט את השטרות לממון. התיישב הכפרי וחיכה שמנהל הבנק יואיל לקבלו לשיחה אישית. בינתיים הביט הכפרי בתור שהשתרך ליד דלפק הפקיד. והנה ניגשים אנשים ובידיהם שטרות קרועים ובלויים, חצויים ומלוכלכים, והפקיד פורט להם את שטרותיהם לכסף מזומן.

כעס הכפרי ותהה בפני הפקיד: "שטרותיי שלי מגוהצים ונקיים מכל רבב ואינך מוכן לקבלם, ואילו את השררות הקרועים הללו אתה מקבל ומשלם כסף תחתיהם?"

הסביר לו הפקיד: "שטרותיך יפים הם, אך עבר זמנום והם אינם מתקבלים, אך השטרות הקרועים הללו הינם עדיין בתוקף ולכן אני פודה אותם".

והנמשל, אמר רבנו ה"חפץ חיים" זי"ע, הוא שכשאדם מתפלל לאחר זמן תפילה, אף שתפילתו טובה ומלאת כוונה, גדושה בדמעות ועמוסת תחינה, מכל מקום היא אינה מתקבלת הואיל וזמן תפילה עבר ולכן ננעלו להם שערי תפילה. ותפילה לאחר זמנה אינה מתקבלת, למרות שתפילות פחות טובות, עם פחות כוונה ורגש, כובד ראש ותחינה, מתקבלות בשמי מרום, כאשר הן נאמרות בתוך זמן תפילה, בשעה ששערי התפילה פתוחים לרווחה.

לדעת ה"חפץ חיים" זצוק"ל, כפי שהעיד תלמידו רבי שלמה בלוך זצוק"ל (בס' הצדיק רבי שלמה עמוד מ"ב), הקוראים קריאת שמע לאחר זמן קריאת שמע ומכוונים לצאת ידי חובת קריאת שמע, עוברים על איסור "בל תוסיף". לעומת זאת מובא (בספר מעשה איש ח"ג עמוד ק"כ ובספרים נוספים) בשם מרן החזו"א זצוק"ל, שדוקא העושה דבר הרשות לשם מצווה עובר על איסור "בל תוסיף". אך העושה דבר מצוה אחרת, כמו הקורא קריאת שמע לאחר הזמן, שקריאת שמע הם דברי תורה ומקיימים באמירתם מצוות עשה של תלמוד תורה, אלא שאדם זה כיוון בקריאתם לשם מצוות קריאת שמע, נחשבת מחשבתו למחשבה בעלמא ועל מחשבה לא עוברים על "בל תוסיף".

הגר"י צדקה זצוק"ל ראש ישיבת "פורת יוסף", מאריך בספרו "קול יהודה" בגודל החובה להתפלל ולקרוא קריאת שמע בסדר התפילה. עם ברכותיה, עטורים בטלית ותפילין. והוא כותב כך: "ויש שרוצים לחפות על עצמם שקוראים את קריאת שמע קודם התפילה כדי שלא יעבור זמנה. הנה כל זה היא טעות גדולה, כי קריאת שמע נתקנה עם ברכותיה וכל התקנה היא שיהיו ביחד עם קריאת שמע. אלא שאם פעם בחודש קורה לאדם שיאחר, מן השמים סולחים לו. משל לאדם שבא לביתו רעב ורוצה לאכול, והאוכל עדיין לא מוכן. אומרים לו שיאכל כעת את הלחם לבד ואחר כן יאכל את התבשיל. אם זה נעשה פעם במקרה, אזי עושה כן ולא מקפיד. אבל אם בכל יום עושים לו כך, בודאי מקפיד הוא"…

מרן המשגיח הגה"צ ר"י לוינשטיין זצוק"ל (מובא ב"אור יחזקאל") דיבר בפני בני הישיבה על כך שחייבים להזהר מאד בקרית שמע בזמנה ותפילה בציבור, והוסיף: "וכבר שנינו באבות 'רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה'. ולאלו המאחרים מאד להתפלל בציבור, יש לחוש בזה גם כן לחילול השם".

פעם אחת סח רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל: "אני זוכר שבילדותי התעוררתי לאחר זמן קראת שמע של 'מגן אברהם' ובכיתי יום שלום".

השבוע הקרוב שבים רבבות בני הישיבות לביתם והם אינם מתפללים בשעה הקבועה של התפלה בישיבה. לעיתים חלקם קמים בשעה מאוחרת יותר, נחים מעט מעמל התורה הנפלא של כל זמן חורף. הבה נקפיד שלא לאחר זמן קריאת שמע, חלילה.

*    *     *

לפעמים אנו רואים מישהו בצרה, ילד רץ לכביש או מישהו נופל בסופרמרקט, ואז מסביבו צועקים "שמע ישראל!"…

הגר"ח פלאג'י זי"ע כותב בספרו כף החיים (יד, כא) ש"מנהג ישראל כשרואים דבר תמוה ושל סכנה, קורין קריאת שמע, וכענין מעשה דזמרי והשבטים בפני יעקב בעת פטירתו". ב"ספר החיים", שחיבר הגר"ח זצ"ל, אחיו של המהר"ל מפראג, כותב:  "דרך העולם שצועקים שני תיבות הללו של 'שמע ישראל' כשהם בצרה או כשתינוק נופל, כדי שינצלו מאותה צרה על ידי שמייחדים בלבבם שמו הגדול". הוא כותב שלכאורה יותר היה ראוי שיצעקו "ד' א-לוקינו ד' אחד", שהוא עיקר הייחוד, ולא שתי תיבות של "שמע ישראל". אך הוא מסביר את מנהג העולם לצעוק דווקא "שמע ישראל", כי "שני תיבות הללו כוללים את רצון ד' יתברך מישראל שישמעו לדבריו, וכולל גם כן בקשת ישראל מהקב"ה שיציל אותם מכל צורה, והכוונה שהקב"ה, ששמו הוא ישראל, הוא ישמע קול צעקת עמו בעת צרתם".

שנזכה לקבל על עצמנו עול מלכות שמים באהבה גדולה!!

("יתד נאמן" כ"ד באדר תשע"ז)