וגם שמעתי את נאקת בני ישראל ו' ה'
מאת: הרב יהושע לייבזון
בשבועות אלו, כשאנו קוראים בתורתינו הקדושה על גלות מצרים, על זעקת בני ישראל ושועתם אל ד'. חשבתי שאין מתאים יותר מאשר לכתוב על התפילה. חיפשתי אנה ואנה והנה הקרה ד' לידי בעמדות המכירה בבתי הכנסת את הספר החדש אוחילה לא-ל בעריכת הרב יעקב ישראל פוזן, על נושא התפילה. דפדפתי ומצאתי בו מאמר נפלא. הנה הוא לפניכם:
בספר "מתוק האור" מובא, שהמגיד מדובנא זצ"ל שואל שאלה יסודית: מדוע יש צורך בכלל להתפלל, וכי הקב"ה צריך את רשימת הקניות שלי? הרי הוא יודע בדיוק מה אני צריך גם אם לא אגיד לו זאת?
ושאלה חמורה יותר: וכי הקב"ה יכול להיות מושפע ממשהו? הרי הוא רק משפיע! אם הוא לא רצה לתת לך, מה עוזר מה שדיברת איתו? הרי אם שכנעת אותו ואז הוא נתן לך – הוי אומר שהוא מושפע!
אומר המגיד מדובנא יסוד עצום: כתוב "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיהו יב, ג). היכן הוא המקום הזה שמשם צריך לשאוב מים בששון?
הקב"ה הוא טוב, כולו חסד, הוא כמו מעין שזורם. הכל קיים, ואדם צריך רק להתכופף ולהתקרב כדי לקחת, בתפילה אדם מתקרב, ואז הוא יכול לקבל את הישועה. אין שנוי בהקב"ה. הוא תמיד היה כולו טוב. אבל בכדי לקחת צריכים להתקרב, ותפילה, זו ההתקרבות.
משל למה הדבר דומה, למראה. עומד אדם מול המראה ומסתכל, ורואה שיש שם עוד בן אדם, הוא עושה פסיעה אחת קדימה, ואז גם ההוא מתקרב. פסיעה אחת אחורה, וגם ההוא מתרחק. והאמת מה היא? לא קרה כלום, זה רק אתה!
כך בענין התפילה – הקב"ה אין בו שום שינוי, אך כשאני מתקרב זה נראה לי שה' מתקרב אלי, וכשאני מתרחק זה נראה להיפך. אבל באמת אין שום שינוי בקב"ה.
זה הכח של התפילה – "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". כשאני מתפלל אני מתקרב אל ה', מקור כל הישועות, ונראה לי שגם ה' מתקרב אלי.
זהו שאומר הכתוב: "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך" (תהלים לג כב), כמה שאתה מיחל לקב"ה ומתקרב – כך ה' נותן לך את הישועה. הכל נמצא, רק תיקח.
המטוס שוקל מאות טונות והוא מטיס מאות איש. הטייס עצמו אינו יכול להזיז ולקדם את המטוס אפילו מילימטר.
התפילה – אומר רבי שמשון פינקוס זצ"ל – היא החפץ היקר ביותר שקבלנו מה'. הוא נוצר על ידי אברהם אבינו – שיצר את תפילת שחרית, על ידי יצחק אבינו – שיצר את תפלת מנחה, ועל ידי יעקב אבינו – שיצר את תפלת ערבית.
למה דומה הסידור? למטוס. המטוס שוקל מאות טונות והוא מטיס מאות איש. הטייס עצמו אינו יכול להזיז ולקדם את המטוס אפילו מילימטר. איך פועל המטוס? יש בו מנוע המורכב ממיליוני רכיבים. אנשי התחזוקה ממלאים את מיכל הדלק של המטוס. הטייס נכנס לתא הטייס, מתיישב במושבו, לוחץ על הכפתורים הנכונים, ואז מתחיל המטוס לנוע ולהתרומם בכח עצום! האם זה הכח של הטייס? לא, זה הכח של המנוע שהומצא ונוצר מזמן, על ידי אנשים גאונים גדולים.
אנו קמים בבוקר, פותחים את הסידור ומתחילים להתפלל. התפילה מניעה את העולם, משנה גזירות. האם זה הכח שלנו? לא, זה כח שנוצר על ידי גדולים – אברהם אבינו. אנחנו משתמשים בכח שהוא המציא עבורנו. זה לא מטוס, זה 'טיל' לכסא הכבוד. בכל בוקר מביא אותנו אברהם אבינו לכסא הכבוד. בצהרים, יצחק אבינו עם הכח שלו מביא אותנו לכסא הכבוד, ובערב – יעקב אבינו מביא אותנו לכסא הכבוד.
בשעה שאומרים פסוקי תהלים, דוד המלך בעצמו אומר פסוקים אלו לפני ה' ומתפלל את תפילתנו.
כשאומרים פסוקי תהלים, אנו משתמשים בכח של דוד המלך. אומרים חז"ל (יבמות צז ע"א): "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר", כמו כן, כשאומרים פסוקי תפילה של אותו צדיק – שפתותיו דובבות בקבר, אם כן, בשעה שאומרים פסוקי תהלים, דוד המלך בעצמו אומר פסוקים אלו לפני ה' ומתפלל את תפילתנו.
אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה. מאה ועשרים זקנים, בהם הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מרדכי הצדיק, זרובבל, עזרא הסופר, דניאל, חנניה מישאל ועזריה – כל אלו יצרו לנו את המכשיר הגאוני הזה שנקרא תפילה, ואיתו אנו יוצרים ומתחזקים את הקשר עם בורא עולם.
הכח הטמון בתפילה הוא עצום. אם נחזור להשתמש במשל המנוע, לפעמים המנוע של מכונת הכביסה לא עובד. אני חושב לעצמי: אפרק את החלקים וארכיב אותם מחדש, והדברים יסתדרו. אני משחרר כמה ברגים, מפרק כמה חלקים, מנקה אותם, ומחזיר בחזרה. והנה נשארו לי כמה ברגים שאינני מוצא את מקומם. אני חושב לעצמי, לא קרה כלום, אפשר להסתדר בלעדיהם.
אבל מסתבר שבבורותי – טעיתי. אין ברירה, אני מזמין טכנאי. הוא רואה את הברגים ושואל: למה הם בחוץ? אני מספר לו שניסיתי לפרק בכוחות עצמי, וכשהחזרתי את הברגים למקומם – נשארו לי כמה ברגים מיתרים.
גער בי הטכנאי: "אין ברגים מיותרים! לכל בורג יש תפקיד, אם חסר בורג -חסר בשלמות של תפקוד המכונה!"
הסידור הוא כמו מכונה. על ידי התפילה שלנו אנו מפעילים את המנוע. אין מילה מיותרת. כל מילה יש לה תפקיד, כל פסוק יש לו כח מיוחד. אם אתה מאחר לתפילה והפסדת איזה מזמור בפסוקי דזמרה – זו רעידת אדמה. חסרה לך חתיכת חיים!
הסידור הוא שלימות. מי שמחסיר או מדלג על חלק ממנו, אפילו חלק קטן, הריהו מחוסר מהשלימות הזאת. כל עקרת בית יודעת שיש תכנית של מכונת כביסה לכביסה עדינה, להרתחה וכדומה. מי שרוצה להשיג את התוצאה המבוקשת צריכה להקפיד על ההוראות. המתכונת של התפילה זו התוכנית של ה' בכדי להחיות ולקיים את עולמו. מי שמחסיר או משנה משהו מהתוכנית, הריהו משבש במו ידיו את התוצאה.
אם צריך לומר "מוריד הגשם", ואנו אומרים "מוריד הגשם" – אנו פועלים לפי התוכנית ומקבלים גשם. כך עובד ההסדר שלנו עם הקב"ה בעולם – הכל שלו והכל שלנו. אבל אם במקום לומר "מוריד הטל" אומרים "מוריד הגשם" – משבשים את התוכנית.
יש לנו 'סידור' מיוחד עם בורא עולם, ולשם כך הוא נתן לנו את 'סידור' התפילה. ה' אומר לנו: אמנם הכל ממני, אבל הכל תלוי בכם, החלק שלי הוא לדאוג לכם ולתת לכם את כל צרכיכם, והחלק שלכם הוא תפילה. זה האמצעי לשמר ולקיים את הברית ביני וביניכם.
לעתים באמצע הלילה האדם מתעורר ומרגיש צורך באיזה חטיף, הגוף דורש את שלו.
הכוזרי אומר, שהתפילות הן כמו הארוחות שהאדם אוכל לאורך היום. מדוע אוכלים? כדי לחיות. קמים בבוקר – הגוף זקוק לאוכל, עוברות כמה שעות, מגיעה שעת צהרים, האוכל התעכל. שוב צריך לתדלק את הגוף, עוברות עוד כמה שעות, מגיע הערב שוב הגוף מרגיש תחושת רעב וצריך לספק לו את מנת האוכל הדרושה לתחזוקו. לעתים באמצע הלילה האדם מתעורר ומרגיש צורך באיזה חטיף, הגוף דורש את שלו.
כך היא התפילה – היא הנשמה של העולם, והיא מקיימת את הקשר של האדם עם בוראו. לכן מתפללים דבר יום ביומו, ולא מסתפקים בתפילה פעם בשבוע, ולכן מתפללים שלוש פעמים ביום – שחרית, מנחה ומעריב צריך לשמר ולתחזק את הקשר הזה באופן תמידי, זה המפתח לקיומנו.
אם אתה שומע את קולי – אני שומע אותך
לפנינו משל נפלא הממחיש את הגישה הנכונה והראויה לתפילה:
אב ובנו נכנסו ליער. הילד התחיל לשחק ולהתעכב, והאב רצה להתקדם, ללכת הלאה, אמר האב לבנו: "תפסיק לשחק ונתקדם בדרכנו אך הבן לא שמע לדבריו והמשיך לשחק. האב ניסה שוב, אך ללא הועיל.
עד שאמר לו האב: "בני היקר, אני מתקדם הלאה, ואתה, מדי כמה שעות תצעק אלי 'אבא!', וסימן יהא נקוט בידך: אם תשמע את קולי שאני עונה לך – תבין שגם אני שומע אותך. אבל אם לא תשמע את קולי – תבין שגם אני לא שומע אותך, ותדע שמצבך רע ומר, תעית בדרך! או אז, תתחיל לרוץ, עד שתפגוש אותי".
והנמשל: הקב"ה שלח את האדם לכאן, לעולם הזה, כדי שיצעד בדרך העולה בית א-ל, אך הוא מתחיל ל'שחק', מתעסק בעסקים שלו.
מבקש הקב"ה מהאדם: כל כמה שעות, שחרית מנחה וערבית, תצעק 'אבא, אבא'. אם אתה תשמע את קולי, כלומר: אם תרגיש לפני התפילה שאתה הולך להיפגש עם הבורא עולם, ניגש לכתובת הנכונה – זה סימן שאתה שומע את קולי, ואז תבין שגם אני שומע אותך. אבל אם לא, אם אתה סתם הולך להתפלל כי צריך להתפלל – תבין שגם אני לא שומע את הקול שלך. תעית בדרך, ועליך לקיים בעצמך: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' (איכה ג, מ).
(מתוך הספר אוחילה לא-ל בעריכת הרב יעקב ישראל פוזן)