כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹקים (בראשית לה, ז)
בחור היה בישיבתו של מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל, שקדן מיוחד שניצל כל זמנו להתמדת התורה. יום אחד ניגש לרבינו וביקש שיתפלל על אביו שהתעוררו אצלו בעיות בריאותיות רציניות ויש חשש שיצטרך לעבור ניתוח לא פשוט. אותו בחור ציין שהדבר מעיק עליו ומטריד את מנוחתו וממילא קשה לו להמשיך בשקידתו.
קם רבינו ממקומו ופתח לו את המשנה (אבות פ"ג מ"ה) "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" ומציין הגר"א את הגמ' (ברכות לה:)" בזמן שישראל עושין רצונו של מקום" היינו שקבלת התורה צריכה להיות דוגמת רשב"י וחבריו עליהם נאמר שקבלו על עצמם עול תורה מוחלט בכל מצב.
אמר לו רבינו בהתרגשות: אם תקבל על עצמך עכשיו עול תורה, להמשיך בשקידתך בכל מצב, תראה שבעז"ה לא תהיה שום הרעה בבריאותו והוא לא יזדקק לניתוח ותוסר ממך כל דאגה, וכך הווה. אומר אותו ת"ח, מלבד יסוד הדברים שמבואר במשנה ובמפרשיה, ניכר היה על רבינו שהוא חי אותם במוחש ובפשטות.
אחד בא להתייעץ אתו על בעיות שסבל מהם, רבינו ענה לו שאינו מבין כה גדול בכוחות הנפש לייעץ לו מה לעשות עם מצוקותיו, והעצה היחידה שהוא מכיר לזה כתובה בחז"ל באבות דרבי נתן. הוא ניגש לארון הוציא אבות דרבי נתן והקריא לו את דבריו (פרק כ' משנה א') "כל הנותן דברי תורה על ליבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות,…. הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם שנאמר פיקודי ה' ישרים משמחי לב וכו' וכל שאינו נותן דברי תורה על ליבו נותנין לו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות וכדו'" וכשהקריא רבינו דברי חז"ל הדגיש בהדגשה והטעמה "מבטלין ממנו", "נותנין לו" אם תשקיע עצמך בלימוד, אני מבטיחה נאמנה שכל הבעיות יחלפו.
אחד נכנס והתייעץ מה לעשות בהיותו סובל מפחדים שונים וחרדות, רבינו לא חקרו, הוא שאלו מיד אם הוא משוכנע שהוא נוטל ידיים כדת וכדין והראה לו במשנה ברורה (ס"ד סי"ח) שמי שאינו נוטל ידיו כאשר צריך, מפחד ואינו יודע ממה מפחד, ברור היה לו במושכל ראשון שאם יש בעיה מקורה בשולחן ערוך.
הוצאות של מצוה
בשיטה מקובצת (ביצה טז.) כתב בשם הריטב"א על דברי הגמ' כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יו"ט וכו' שהוא הדין לכל הוצאה של מצווה, אלא נקט הני דרגילי ושכיחי. רבינו היה מביא את דבריו להלכה והתנהג כך להלכה. גם כשהיה נשאל על כך הורה שמי שאוחז בזה ומוציא את ההוצאה באמת ובתמים לצורך המצווה יכול להוציא ויראה בבירור ובחוש שלא יחסר לו משום ההוצאה על המצוה.
בין תלמידי רבינו הקרובים מתהלכים סיפורים רבים מופלאים בעניין זה, נביא אחד מהם, סיפר הג"ר שרגא קאלוס פעם כאשר רבינו הזכיר ענין זה, שאלו, אם אקנה יין טוב ויקר יחסי לכבוד שבת קודש, האראה את הכסף בחזרה? בוודאי- השיב רבינו. מתי? בו ביום, השיב רבינו. היה זה ערב שבת קודש רבי שרגא ניגש לחנות ורכש יין טוב, יקר יותר לכבוד שבת קודש, אלא שבאותו יום לא ראה את הכסף בחזרה.
לאחר חודש וחצי פגש יהודי ברחוב, אמר לו אותו יהודי יש לי חוב ישן כלפיך, לפני תקופה פגשתי את אביך בהיותי בניו יורק והוא ביקש ממני למסור לך שטר של עשרים דולר. מתי היה זה, התעניין רבי שרגא, ביום שישי ערב ש"ק פלוני… היה זה אותו יום שישי בו קנה את היין וקיבל חזרה את אותו סכום שהוציא.
"תהיה אתה מצדך מוכן ומזומן"
את אמונתו הפשוטה הצליח להעביר לשומעים שכאשר שמעו ממנו עשו וראו פלאות, סיפר אחיינו הגה"צ משה אהרן שטרן זצ"ל משגיח ישיבת קמניץ. בהיותו בחור צעיר רצה רבי משה אהרן לעלות לארץ ישראל. הוא שוחח עם רבו הגה"צ רבי שרגא פייביל מנדלוביץ זצ"ל מייסד ישיבת תורה ודעת והוא הדריכו להכין עצמו במשך שנה שלימה, לעבוד על מידותיו ולהתחזק בתורה ויראת שמים ואז כשיהיה מוכן יעלה. בתום השנה התעניין והתברר שקשה מאד לקבל אשרת כניסה לבחור צעיר ללא משפחה. אמרו לו שהוא יכול להירשם ואם יהיה מקום שיתפנה לפתע יוכל לנסוע. דבר שהיה רחוק מהמציאות. הוא הלך להתייעץ עם רבינו מה לעשות. אמר לו רבינו: עצתי אמונה היות ורצונך הוא לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל ולהתעלות בלימוד תורה בארץ ישראל, תכין אתה מצידך כל הניירות ואת המזוודה עם החפצים כך שתהיה מוכן מצידך לנסיעה ואז הישועה תבוא.
שמע רבי משה אהרן לקול רבינו והכין עצמו לגמרי. לא חלפו יותר מכמה ימים, יום אחד התקשרו שאחד שהיה אמור לנסוע מחר, ביטל את נסיעתו ויש עבורו מקום.
(מתוך מגדלתו ומרוממתו הגר"ח פנחס שיינברג)