"ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן", (ו, ג').
ומבואר שצריך הכהן ללבוש בגדי כהונה בשעה שהוא מתעסק בהרמת הדשן. וכתב רבינו יונה בפירושו על התורה כאן, "ציוהו ללבוש בגדי כהונה אשר יתפאר בהם בשעה שירים את הדשן, להראות שמעלת האדם הגדולה אשר בה נחשב היא בעשותו עבודה לאלוקיו, ואפילו בדרך הבזויה בעיני הבריות, זו היא רוממותו".
והיינו, שגם עבודה בזויה כהרמת הדשן, חשובה היא כשאר עבודות שבמקדש להצריך בגדי כהונה מפוארים, והטעם בזה כי גם הרמת הדשן היא בכלל עבודת ה', וחשובה היא לפני המקום כשאר עבודות.
ובאמת גם לגבי הוצאת הדשן מחוץ למחנה שנאמר בו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", והיינו שילבש בגדים פחותים יותר משאר בגדי כהונה, (והיינו, או בגדי כהונה ישנים שנשחקו, או בגדי חול, ותלוי בשיטות התנאים בגמ' יומא כ"ג), ביאר רש"י שכל הטעם בזה הוא רק "מנהג דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד", ומבואר שכל הקפידא ללבוש בגדים פחותים יותר בהוצאת הדשן, זהו רק משום שהבגדים מתלכלכים בדשן, אבל לולא זה, היה נשאר בבגדי כהונה הראשונים גם בהוצאת הדשן שהיא מלאכה בזויה יותר, ומשום שכל עבודה במקדש חשובה מאוד לפני המקום, וגם עבודת שמשות כהוצאת הדשן מחוץ למחנה.
וזהו הביאור בכך שאותו הכהן שהתעסק בניקוי הדשן והוצאתו אל מחוץ למחנה, היה יכול להתעסק גם בשאר עבודות שבמקדש, ושלא כמנהג המלכים שלא יתנו לעובדי הניקיון להגיש את האוכל לפני המלך, ומשום שבעבודת המקדש גם העבודות הבזויות כפינוי הפסולת נחשבות למכובדות, שאין כבוד גדול יותר מלשמש את הקב"ה במקדשו.
גודל מעלת שמש בית הכנסת המשמש לכבוד ה' ותורתו
ומכאן יש ללמוד לשמש בית הכנסת העוסק בניקיון וסידור בית הכנסת, שאם הוא עושה כן לכבוד ה' ותורתו, עבודתו חשובה לפני המקום כשאר עבודות דקדושה הנעשים בבית הכנסת.
ומעשה היה ברבן של ישראל הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל כשהתגורר בעיר ליסא לאחר נישואיו – טרם שנתפרסם בישראל, והוכרח לחפש אומנות כדי להתפרנס בה, ומאחר שברח מהכבוד שנא את הרבנות (שבעבור כל כבוד שמקבלים בעולם הזה, מנכין לאדם הרבה מזכויותיו מחיי העולם הבא), חיפש מקום פשוט לעבוד בו כדי לפרנס את משפחתו. ופעם אחת ראה רבי עקיבא איגר מודעה שבבית הכנסת הגדול בווילנא מחפשים "שמש שני"- אשר תפקידו הוא לקיים את הוראותיו של ה"שמש ראשון" לאסוף את הסידורים והחומשים ולטאטא את בית הכנסת, וביקש הגרעק"א להתקבל למשרה זו, ופנה לרב העיר – הלא הוא הגאון בעל "נתיבות המשפט" זצ"ל, וביקש ממנו שיכתוב לו המלצה שהוא אדם נאמן וראוי למשרה זו, ה"נתיבות" סבר שאף שאין זה לפי כבודו, אבל סבר שמאחר שתלמיד חכם כמותו מבקש, ראוי לקיים את בקשתו, וכתב לו מכתב, ותיאר בו את גודל גאונותו וצדקותו ומידותיו, והוסיף בו גם המלצה שראוי לקבלו בתור אדם נאמן בעבודתו.
גבאי בית הכנסת שהבחינו מיד שבא לפניהם תלמיד חכם עצום, לא רצו לקבלו, שהלא הם לא חיפשו רב עיר אלא מנקה פשוט בבית הכנסת, אבל כיון שהיה בידו המלצה מה"נתיבות", הם שלחו מכתב לה"נתיבות" שהם מסכימים למנות את רבי עקיבא איגר ל"שמש שני", אבל יש לפניהם שאלה שצריך הכרעת אדם גדול עליה, והוא, שהיות שהשמש ראשון הוא יהודי פשוט מאוד, בוודאי הוא ירגיש שלא בנח אם יצטרך לתת פקודות והוראות לתלמיד חשוב בדרגת רעק"א, ומה גם שיש בזה פגיעה בכבוד התורה. ה"נתיבות" קיבל את מכתבם, ולא רצה להשיב, והראה את המכתב לרבי עקיבא איגר וביקש ממנו לפסוק בעצמו על שאלה זו, ורבי עקיבא איגר לא רצה לפסוק בזה, ולמעשה לא לקח על עצמו את המשרה. ועכ"פ, רואים אנו איך שרבי עקיבא איגר רבן של ישראל לא הרגיש שום ביזיון להיות שמש בית הכנסת, וראה בשמש פשוט עבודת קודש ממש.
אומרים גם על רבו של רש"י שהיה מנקה את רצפת בית הכנסת עם זקנו.