הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע נאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". ומפרש רש"י: "הֶרְאָהוּ לבנה בחידושה, ואמר לו, כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש". ובגמרא נוספה 'גזֵרה שָׁוָה': "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה", וכתיב התם: "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ".
ה'ברכה על החודש', היא כמובן 'ברכת הלבנה', כפי שמכנים אותה בני ספרד, ו'קידוש לבנה', כפי שמכנים אותה בני אשכנז. הוסיפו חז"ל ואמרו שמסיבה זו יש לקדש את הלבנה בעמידה, שהרי מקביל את פני השכינה.
ענין הברכה הוא שבח להשי"ת על בריאת צבא השמים, שאינם משנים את הציווי שהצטוו על סדר הילוכם, ותקנוה דווקא על הלבנה, ולא על השמש והכוכבים, משום שבתנועת הלבנה רואים את מעשה ה' וגבורתו יותר מבכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך כמו תנועת הלבנה, שהילוכה והקפתה ניכרים לעין כל על ידי השינויים החלים באורהּ הנראה לעינינו.
ויש בברכה זו סימן לכנסת ישראל שעתידה להתחדש כלבנה ולחזור ולהתדבק בבעלה הקב"ה, והרי זו דוגמת שמחת נישואין, ולכן יש ללבוש בשעת קידוש הלבנה בגדים נאים, וזהו גם אחד הטעמים לכך שנוהגים לרקוד ולשמוח בשעת קידוש הלבנה.
ניתן לברך ברכה זו החל משלוש יממות לאחר 'מולד' הלבנה, ויש אומרים: שבע יממות, (ויש אומרים – אף משעת המולד ואילך). וניתן לברכהּ – לדעת השולחן ערוך, עד חמש עשרה יממות לאחרי המולד; ולדעת הרמ"א, עד חצי הזמן שבין מולד למולד, דהיינו ארבעה עשר יום ושמונה עשרה שעות ומחצית השעה בערך.
אין מקדשים את הלבנה אלא בלילה, בעת שהלבנה זורחת ונהנים מאורה. וצריך שתהא זריחתה ניכרת על גבי קרקע, ושלא יפריד מאומה בינו לבין הלבנה, כגון חלון שאינו שקוף לחלוטין וכדומה, אלא אם כן הוא דבר זך שהלבנה נראית דרכו בבירור, כגון זכוכית שקופה של משקפים. וכן אם הלבנה מכוסה בעננים, אין לברך, ואם התחיל לברך והתכסתה – יגמור את הברכה, אך אם משער שתתכסה תוך כדי הברכה, לא יתחיל לברך.
ולכתחילה יש לברך על הלבנה במוצאי שבת, משום שהאדם לבוש אז בבגדים נאים, ויש בכך גם סגולה להצלחה באותו החודש. ויש אומרים שאין להחמיץ את המצוה, ומיד בהגיע הזמן יש לברך, אך אף לדעתם צריך ללבוש בגדים נאים בשעת הברכה. ואם קיים חשש שאם ימתינו למוצאי שבת לא יוכלו לראות את הלבנה כנדרש מחמת מזג האויר וכדומה, לכל הדעות אין להמתין. ולא נהגו ללבוש בגדים נאים במיוחד לצורך קידוש לבנה.
אין מקדשים את הלבנה בלילות שבת ויום טוב. וטעמים שונים נאמרו בדבר:
א. לדעת הסוברים שיש איסור 'תחומין' למעלה מעשרה טפחים, כשיוצא כלפי הלבנה לברך ליוצרהּ, נראה כאילו יוצא חוץ לתחום.
ב. קידוש הלבנה צריך להיות בשמחה, ואין מערבים שמחה זו בשמחת השבת והחג.
ג. ברכת הלבנה נראית כעין בקשה, וכידוע, אין להוסיף בקשות בשבת וביום טוב מעבר לנוסח התפילה הקבוע.
ד. בלילות שבת ויום טוב אנו מקבלים את פני המלך ב'קידוש', ואין זה מדרך הכבוד להקביל באותו הלילה את פני השכינה.
ה. נוהגים לרקוד בשעת 'קידוש לבנה', והריקוד אסור בשבת.
ברם, יש אומרים שניתן לקדש גם בלילות שבת ויום טוב; ולפיכך, אם הלילה האחרון שאפשר לקדש בו חל בליל שבת, וטרם קידש את הלבנה – יקדש בליל שבת; ונחלקו הפוסקים אם כך הדין גם כשהלילה האחד לפני האחרון חל בליל שבת.
[שו"ע או"ח תכו, א-ד, משנ"ב ג, ד, ז, יז ו־כ, שעה"צ ד, יב, יג, יז, יח, כה, וביה"ל ד"ה במוצאי וד"ה ומברך]