הרב משה גרין
בגד שתפורים בו כפתורי 'רֶזֶרְבָה', דהיינו כפתורים המיועדים לשמש כתחליף, במקרה שיפול אחד מכפתורי הבגד – נחלקו פוסקי זמננו אם מותר ללובשו במקום שאין עירוב: יש אומרים שכיון שהכפתורים מחוברים לבגד בקביעות, הרי הם 'בטֵלים' אליו. ויש אומרים שניתן להקל במקום הצורך, אלא אם כן מדובר בכפתורים מיוחדים המותאמים באופן מיוחד לבגד, (ומצוי הדבר יותר בבגדי נשים), שאז יתכן שיש לכפתורים חשיבות ואינם בטלים לבגד.
כפתור שהתרופף מתפירתו, והוא תלוי בבגד באופן שאינו ראוי לרכוס בו – במידה והוא עדיין משמש כנוי לבגד, דהיינו שבלעדיו הבגד נראה חסר ופגום – ניתן ללובשו במקום שאין עירוב, כיון שאין זה טלטול, אלא דרך לבישה. אך אם הבגד נראה פגום גם כך, ואין הכפתור מוסיף לו נוי – אין ללובשו במקום שאין עירוב, כיון שבאופן זה אין זו דרך לבישה, והכפתור אינו בטל לבגד. [ואסור לתלוש את הכפתור בשבת משום איסור קורע. ואם הכפתור נתלש מהבגד, אין להסיר את החוטים שנשארו תלויים בו, משום איסור 'קורע' או 'פוצע', אך מותר ללבוש את הבגד במקום שאין עירוב, כיון שהחוטים בטֵלים לבגד].
ובגד שיש עליו תוויות שאין דעתו להסירן, כגון אלו שרשומים בהן מרכיבי הבגד, הוראות כביסה, או אישור בדיקה משעטנז – מותר ללובשו, משום שהן בטלות לבגד. אולם, אם יש עליו תווית שדעתו להסירה, כגון תווית שרשום בה מחיר הבגד, או תווית התלויה על חוט המחובר לבגד – אין ללובשו במקום שאין עירוב.
ותווית של מכבסה – אם לובש הבגד מקפיד בדרך כלל להסירה, אלא ששכח – אסור ללובשו במקום שאין עירוב; ואם אינו מקפיד להסירה, הריהי בטלה לבגד ומותר ללובשו במקום שאין עירוב.
[ארחות שבת כח, קעו, קעז, קפב, קפג ו־קפד, ובהערות]