"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל" (כא, א)
מי זה "הכנעני"? אומר רש"י: "הכנעני – זה עמלק, שנאמר 'עמלק יושב בארץ הנגב'". אלא כיון שידעו כוחה של תפילת ישראל, "שינו את לשונם לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל טועים ומתפללים להקב"ה כי ייתן את הכנענים בידם והם אינם כנענים".
אולם תחבולה זו לא הועילה להם, כי "ראו ישראל לבושיהם" כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם, שנאמר: 'אם נתון תתן את העם הזה בידי".
עד כאן דברי רש"י.
שמעתי מהצדיק רבי דן סגל שליט"א ששאל: משהו לא ברור כאן, הן שינו את לשונם ללשון כנעני, ואת הלבוש השאירו כעמלקי. לכן עם ישראל הסתפקו מי הם. האם לא יכלו לשנות גם את הלבוש ללבוש כנעני? תחשבו רגע, מה קל יותר: לשנות את הלשון או את הלבוש? הלא וודאי שינוי הלשון קשה ומורכב יותר, ואם הצליחו לעשות כאלו מאמצים לשנות את הלשון, יכלו לשנות גם את הלבוש – ילבשו לראשם כובע של כנענים, חולצה קצרה כמו הכנענים, מכנסיים צהובים וכו', וגמרנו. שאלה קשה.
אמר רבי דן: "לא! אין אפשרות לשנות את הלבוש, כי אם הם היו משנים את הלבוש ככנענים – הם היו באמת כנענים. כי הלבוש – זה האדם! מוראדיג! והיינו שבאופן כזה אם עם ישראל היו מתפללים על כנעניים התפילה מתקבלת בפשטותה.
"מה חשוב איך אני לבוש", תמה פלוני, "חולצה אדומה או אחרת, מה הנפקא מינה… ?". התשובה לשאלתו רמוזה כאן בתורה, אמר רבי דן: "הלבוש זה האדם".
אומרים על בחור פלוני, או על בת פלונית – הוא לא רחובי, הוא בחור טוב מאוד רק בסך הכל הוא לובש רחובי… טוב מאוד! אבל אין הדבר כן, כי אם הוא לבוש כמו ברחוב אז הוא עצמו רחובי.
געוואלדיג, כך שמעתי מר' דן: הלבוש הוא האדם.
פעם הגיע לרבי עקיבא איגר זי"ע יהודי שלבוש כמו גוי, אמר לו הגאון כך: עם ישראל הוא כמו אש כנאמר: "והיה בית יעקב אש". גויים, הם מים, כמו שנאמר: "מים רבים לא יוכל לכבות את האהבה", היינו שאומות העולם לא יוכלו לכבות את האהבה של הקב"ה לעם ישראל. והנה, כאשר מים ואש הולכים ביחד מי גובר על מי? המים מכבים את האש. נמצא שהמים יותר חזקים. אז המצב רע ומר! וכיצד המים לא יוכלו לכבות את האש?
מתי האש בכל זאת מתגברת על המים – המשיך הגאון רבי עקיבא איגר – כאשר יש סיר באמצע, המים למטה תחתיה – אז האש מנצחת ומרתיחה את המים. האש גוברת והמים מתייבשים ומתנדפים. כלומר, ההבדלה בין המים לאש- זו התקווה של המים.
אמר לו רבי עקיבא אייגר: ה"קדרה" המבדילה אלו הבגדים – הביגוד היהודי. עם הבגדים הללו – כלל ישראל מנצחים ומתגברים על כל אויביהם.
הגויים מכירים בכח תפילת היהודים
למדנו מדברי רש"י דבר מבהיל: אותם עמלקים מקוללים ימ"ש, ידעו את כל התפילה של עם ישראל. הם הכירו בכך שאם היהודים יישאו עיניהם למרום בתפילה – הם אבודים, לכן החליטו לתחבל תחבולות כדי לברוח מהבעיה.
הגויים העמלקים מאמינים בתפילה של על ישראל!
כאשר הגלה נבוכדנצר את ישראל לבבל, הזהיר את מפקד הצבא, נבוזראדן, שירדוף אחריהם במהלך כל הדרך ולא ייתן להם מנוחה, כי אם היהודים ינוחו, יהיה להם זמן להתפלל לקב"ה, וכל התוכניות בטלות ומבוטלות. על כך נאמר בפסוק: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהילים קלז, א) כי עד אותה שעה שהגיעו לבבל לא ישבו לנוח עד שהגיעו לבבל. נבוכדנצר פחד מהתפילה של עם ישראל.
כך גם העמלקים ערכו תכנית שלמה כדי לנסות לברוח מהתפילה של על ישראל, מוראדיגע מעשה!
בשנת תשכ"ז התנהלה בארץ ישראל מלחמה מסוכנת מאוד, ה' ירחם. כולם יחד: המצרים, הירדנים והסורים – התאספו להילחם בנו. אין לתאר באיזו סכנה היו נתונים יושבי ארץ הקודש- חושך וצלמוות פחדים נוראים. פשוטו כמשמעו. והם איימו ודיברו באכזריות ויוהרה – איומים וקללות.
למצרים הייתה תחנת שידור בעברית, "קול קהיר". השדרנים הערבים היו מדברים בעברית עילגת ומטילים על היהודים פחד ואימה. הם התרברבו ואמרו שהערבים יהרגו את היהודים כמו זבובים, וישליכו אותם לים. רק הזיכרון בפחד ששרר אז מעורר חלחלה.
אבל היה משהו מיוחד שהם אמרו השכם והערב, ממש מידי יום ביומו: "אבל אתם היהודים של מאה שערים (נדמה שכינו אותנו "החסידים ממאה שערים") – לכם לא נעשה דבר. מטרתנו וכוונתנו רק ל'ציונים'. איתם אנו נלחמים, אבל את היהודים ממאה שערים לא נהרוג!". הדבר היה נראה תמוה ופלאי: מה להם וליהודים של מאה שערים?! עד שהוברר, כי הם פחדו מהתפילות של ה'מאה שערים' 'דיגע יידן'….
במלחמת העולם אמר הרבי מגור: "כן, הישועה בוא תבוא, וכשתבוא – יאמרו אלף ואחת סיבות לישועה, אבל תדעו שהיא תבוא בזכות 'מאה שערים'", היינו בזכות התפילה. כי מרכז התפילות היה בשעתו בבתי הכנסת הגדולים של שכונת 'מאה שערים'. שם התאספו לתפילות בוקעות רקיעים.
הנה כאמור, בשנת תשכ"ז ניסו הערבים לרמות את היהודים במטרה להחליש את כל התפילה של עם ישראל, ובקשר דיברו כביכול אל ה'מאה שערים 'דיגע יידן': אין לכם מה לפחד.
את ה'חכמה' הזאת הם למדו מעמלק. הם ידעו את כוחה של התפילה, הם ידעו שה' שומע למי שמתפלל אליו מכל הלב – "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת". הם לא רצו שהיהודים החרדים לדבר ה' יתאמצו בתפילתם לבורא עולם, ולכן מצאו דרך מתוחכמת לרפות את ידיהם ואת ליבם מן התפילה. אין לכם מה להתפלל – אתם לא בסכנה…
אוי, אוי, הגויים האלה יודעים את כל התפילה, בכל דור.
(מתוך הספר 'יחי ראובן')
הערה
מהכותרת של הכתבה משמע שהיא באה להצדיק את הקנאים, שהערבים היו רוצים לחיות בשלום עם היהודים והם נלחמים רק בציונים
גישה זו מביאה לידי אי הצבעה בבחירות, בניגוד לדעתם של רוב מניין ובניין גדולי ישראל, בראשות מרן החזו"א זי"ע
חכמים הזהרו בדבריכם