האם מותר להשתמש בפירות שיש ספק האם הגוי תלש אותם ביום טוב ? │ מה הדין אם ניכר על הפירות או על בעלי חיים שלא נלקטו או ניצודו ביום טוב? │ ומתי גוי לא נאמן כשמסיח לפי תומו? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקט"ו סעיף ב' – סעיף ג']
שימוש במתנה שהביא גוי ביום טוב
גוי שהביא מתנה ליהודי ביום טוב, כגון פירות או בעל חיים, מכיוון שהמתנה שהביא הגוי ליהודי, הייתה מחוברת או אינה ניצודת בתחילת יום טוב בין השמשות, נחשבת המתנה למוקצה, ובפירות יש איסור נוסף, והוא, שמא יעלה ויתלוש, לכן הם אסורים באכילה ובטלטול, ואע"פ שלא נעשה בזה שום מלאכת איסור, בכל זאת אסור לכולם, וגם למי שלא הובא בשבילו, ואפילו שהגוי תלש או צד לעצמו ואחר כך החליט להביא אותם ליהודי, אסור בין ליהודי זה ובין ליהודי אחר, כיוון שהאיסור בזה הוא מטעם מוקצה, אבל בערב מיד במוצאי יום טוב, מותר אף למי שהובא בשבילו, כי לא נעשה בהם שום מעשה איסור, ואפילו שבערב היה יום טוב, וכגון בשני ימים טובים של גלויות שהאיסור בראשון הוא משום מוקצה, מותר בשני לכולי עלמא ממה נפשך, או שהיום הראשון קודש וביום השני שהוא חול, מותר, או שהיום השני הוא קודש והיום הראשון לא היה בו שום מעשה איסור, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה, או ביום טוב ושבת הסמוכים, אסור, ואם הביא הגוי את המתנה מחוץ לתחום, אפילו אם הגוי תלש לעצמו, אסור ליהודי להשתמש בזה, משום איסור תחומין, ואסור עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו.
ספק אם הגוי ליקט או צד ביום טוב
גם כאשר יש ספק, האם הגוי לקט את הפירות, או צד את הבעלי חיים ביום טוב, הדין הוא שהם אסורים, ומבאר המשנה ברורה, שגם כאן מדובר באופן שהגוי צד לעצמו, או שהבעל חי ניצוד ממילא, באופן שאין כאן מלאכת איסור, וכל האיסור הוא משום מוקצה, בכל זאת, בספק, הדין הוא שאסור, ואמנם זה ספק דרבנן, אבל מכיוון שזה דבר שיש לו מתירין במוצאי יום טוב, שהרי יכול לאכול את זה במוצאי יום טוב בהיתר, ספקו אסור כי עד שתאכל את זה באיסור, תאכל אותו בהיתר.
באופן שיש לנו שתי ספיקות, ספק א' האם הפירות נלקטו היום והם מוקצה, או שהם נלקטו מאתמול והם לא מוקצה, וכן ספק האם הגוי צד לעצמו ולא צריך להמתין בכדי שיעשו, או שהגוי צד לצורך היהודי וצריך להמתין בכדי שיעשו, הדין הוא, שביום טוב עצמו הפירות אסורים משום ספק מוכן, אבל לא צריך להמתין בכדי שיעשו, כי ביחס לזה יש ספק ספיקא, ספק שמא נלקט בערב יום טוב, וספק האם לקט לצורך עצמו.
ניכר שהלקיטה או הצידה לא נעשו ביום טוב
אם ניכר שהפירות או הבעלי חיים לא נלקטו או ניצודו היום, כגון שהפירות כמושים, או לעניין דגים שרואים שאין בהם ליחה וסרה מהם האדמומית שתחת הלחיים שלהם, באופן כזה, אם זה הובא מחוץ לתחום, מותר למי שלא הובא בשבילו, ואם זה הובא מתוך התחום, מותר לכולם.
גוי המסיח לפי תומו
אם הגוי אומר לפי תומו שלא לקט או צד היום, נאמן, משום שבזה שהוא אומר שזה נלקט מאתמול, הוא מגרע את הסחורה שלו, אבל אם הוא יודע שפירות שנלקטו היום אסורים, אי אפשר לסמוך עליו, כיוון שהוא מתכוון להשביח את המקח שיהיה ליהודי מותר לקחת מהפירות שלו, ואפילו אם הביא הגוי ביום טוב שלאחר השבת, והסיח לפי תומו שנלקט בערב שבת, או שהביא בערב ראש השנה, והסיח לפי תומו שנלקט בערב ראש השנה, נאמן, אבל אם זה היה פירות שלא נאכלים חיים, והביא אותם ביום טוב שלאחר השבת, או שהביא אותם בשבת ומסיח לפי תומו שנלקטו בערב שבת, אסור לאכול אותם ביום טוב, כיוון שאולי נלקטו בשבת, ויש בזה איסור דאורייתא לפי כמה מהפוסקים, והגוי לא נאמן במסיח לפי תומו באיסור דאורייתא, ובשער הציון מבאר, שכיוון שהפירות לא נאכלים חיים, אם כך הם לא ראויים לאכילה ביום השבת, ולכן הם לא הובאו לצורך שבת, ויש בזה חשש של איסור דאורייתא, וגוי לא נאמן כשמסיח לפי תומו, כאשר מדובר בדבר שיש בו איסור דאורייתא.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א