דקות ארוכות של מתח חולפות, כולם מביטים ברבי בעיניים תמהות, ואף הרבי מביט בהם שוב ובוחן אותם אחד לאחד. אימה וחרדה נופלות על כל המתפללים. מה קורה כאן? מדוע הרבי אינו יכול לפתוח באמירת הסליחות?

הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א

מונסי שבארצות הברית, ליל ב' של סליחות, 3:10 לפנות בוקר.

ר' פנחס השכים לקום כבר בשעה זו, ביקש לשים את פעמיו לאמירת הסליחות בבית המדרש של רבו, הרה"ק רבי חיים זאנוויל מריבניץ זי"ע, שנודע כצדיק נשגב בקדושתו. ידוע ידע כי הרבי מקפיד לומר תיקון חצות בשעת חצות במשך שעות ארוכות, כשמיד לאחריהן הוא פותח באמירת הסליחות, בתנאי שיש מניין. ולא תמיד היה בשעת לילה כה מאוחרת… לפיכך, בדרכו לבית המדרש, עבר ר' פנחס דרך בית כנסת מקומי, חיפש אולי יש עוד מישהו שיכול להצטרף.

מיד בכניסתו, הבחין ביהודי היושב בירכתי בית הכנסת, וספר הסליחות פתוח לפניו, בדיוק בדף הראשון… "רבי יהודי!" – צהל ר' פנחס לעומתו, "מה לך אומר סליחות ביחידות, הרי בקושי התחלת! בוא עמי וניסע יחדיו לומר את הסליחות עם הרבי, אני אסיע אותך הלוך וחזור…"

על אתר קפץ האיש ועלה לרכב, והשניים הגיעו לבית המדרש. הם גילו כי בבית המדרש אכן יש שמונה יהודים חוץ מהם, הם אלו שמשלימים את המניין, הרבי יוכל לגשת לעמוד ולהתחיל בסליחות.

הרבי הבחין מיד כי המניין כבר התכנס, התעטף בטליתו, וכשפניו להבים ניגש אל עמוד התפילה, פתח את ספר הסליחות, ו… כלום! – – – הרבי לא הצליח לפתוח בתפילה, לא הצליח לומר סליחות! הוא הביט אנה ואנה, נשא מבטיו אל היהודים שמסביב, ומצחו נחרש קמטים. הוא לא מצליח לומר סליחות! מבקש הוא לפתוח ב'אשרי יושבי ביתך', אך משהו בעייתי, הוא לא מסוגל להתחיל…

בית המדרש שקט. כולם מביטים במתח, לא מבינים את פשר העיכוב. הרבי ניגש שוב ומנסה לפתוח, אומר את המילה הראשונה אך עוצר מיד. הוא מסתובב לעבר הקהל, סוקר את כולם במבט חד, וכל הנוכחים מסמיקים ומחווירים חליפות. מי הוא זה ואיזה הוא שבשלו הסער הגדול הזה?

דקות ארוכות של מתח חולפות עוברות, כולם מביטים ברבי בעיניים תמהות ומבולבלות, ואף הרבי מביט בהם שוב ובוחן אותם אחד לאחד. הוא ניגש שוב אל העמוד, מנסה להתחיל מחדש, אך ניכר כי משהו מעכב בעדו, והוא לא מתחיל!

מה קורה כאן? אימה וחרדה נופלות על כל המשתתפים במניין. מה קרה? למה הרבי לא יכול לפתוח באמירת הסליחות?

לפתע, שב הרבי והיסב את פניו אל הקהל, ושאל בקצרה: "יש כאן מישהו שכבר אמר סליחות?" – כולם הנהנו בראשם לשלילה… הרבי הוסיף והתעטף בשרעפים, ניסה שוב להתחיל, ומשלא עלה הדבר בידו – פנה שוב לקהל: "אולי יש מישהו שכבר אמר היום סליחות?"… כולם החליפו מבטים. לא! אין כאן איש שכבר אמר סליחות!

לפתע הרהר האורח: 'אולי הכוונה אליי? הרי אמרתי כמה פסוקים ראשונים…', וכשראה כי הרבי מוסיף להתעכב, ניגש אליו ולחש: "אני כבר התחלתי, אמרתי רק כמה פסוקים ראשונים…"

"אכן נודע הדבר!" – אמר הרבי, "עכשיו הבנתי הכל… אין לנו מניין של אנשים שלא אמרו סליחות!"

"אין מניין?!" – תמהו כולם לעומתו. "הרי ניצבים כאן עשרה יהודים שלא אמרו סליחות!"

וכאן פתח הרבי וחשף סוד טמיר: "אכן נמצאים כאן עשרה יהודים, אך אחד מהם כבר התחיל לומר סליחות, והוא כבר מוצב במקום אחר לחלוטין, שונה מכל חברי המניין. כי כשיהודי רק מתחיל באמירת הסליחות, ולו אם אמר כמה פסוקים בודדים – הרי הוא כבר מרוצה לה' ומפוייס עמו שבעתיים, הוא לא נמצא איתנו באותו מצב!"

מדהים, כמה גדול הכח של פסוקים אחדים מתוך הסליחות, לאן הם מובילים אותנו. הצדיק, בחושיו הרוחניים החדים, חש בכך, הרגיש כי יש כאן מישהו שכבר שקפץ מדרגה, שהתקדם צעד לקראת אביו שבשמים, הודות לכמה פסוקים בלבד שאמר!

מסיפור זה, המופיע בקונטרס 'לב שומע', מתברר שבימים אלו, כל פסיעה, כל התקדמות, כל רצון, כל פסוק, כל תפילה – הם מקפצות רבות עוצמה, והם המפעילים מנועי התקרבות אמיתית וכנה לאבא שבשמים.

הבה ננצל את ימי הסליחות, הבה נעריך אותם כראוי. אלו ימי הזדמנות בהם כל פעולה קטנה, כל מעשה טוב, כל תפילה – הם שינוי דרמטי, משדרגים את מעמד האדם ואת קירבתו לאלוקיו שבעתיים!

הבה נעריך את המתנה היקרה הזו, את מתנת הסליחות. הבה נתרכז בכוונה בכל מילה בהן, הבה נאמץ את התפילות והפיוטים, נשקיע בהם מחשבה וכוונה, נאמרם בהתלהבות ובדבקות. כי כל שורה, כל פסוק וכל מילה – הם התקרבות רבה והתרפקות עזה על אבא שבשמים, בשובנו אליו לחדש אהבה כקדם!

(פניני פרשת השבוע)