"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (יט, יד)
פירש רש"י: "לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו".
בספר "אוצר אפרים" מובא בשם רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, שצריך שיהיו באדם ארבע מעלות כדי שיוכל לתת עצה טובה וישרה:
המעלה הראשונה – שיהיה האדם בר דעת.
סיפור עממי מספר על בן מלך, שהיה שוטה מופלג. בושות גדולות נגרמו למלך בגלל טיפשותו של הבן, ודאגה רבה מילאה את לבו, שהרי עתיד הבן השוטה לעלות על כסא המלוכה אחריו, וסכנה גדולה נשקפת עקב כך לכל הממלכה.
יום אחד נודע למלך, שבמדינה מרוחקת מתגורר אדם מלומד מאד, שביכולתו להקנות חוכמה ודעת אף לאדם הבור ביותר. שלח המלך את בנו השוטה אל החכם המלומד שבארץ הרחוקה, ושהה שם בן המלך מספר שנים, עד שקנה לעצמו חוכמות מרובות.
בשובו נערכה לכבודו מסיבה גדולה, ובמהלכה פנה אליו אחד השרים ושאל: "האם באמת החכים אותך החכם המלומד שבארץ הרחוקה?"
אמר בן המלך, "ודאי, הרבה מאד חוכמות רכשתי שם".
"ומה, למשל?" שאל השר.
אמר לו בן המלך: "אני יכול לעמוד על טיבו של חפץ מוסתר, גם בלי לראותו".
"עד כדי כך?" התפעל השר. "בוא ונראה את כוחך הגדול".
פנה השר לצד, הסיר את הטבעת שהיתה ענודה על אצבעו, והחזיקה בכף ידו הקמוצה.
"מה יש לי ביד?" שאל השר את בן המלך.
בן המלך הביט בריכוז רב, חישב חישובים שונים, ולבסוף אמר, "משהו עגול".
"יפה מאד! זה באמת משהו עגול. ומה עוד יכול אתה לספר על החפץ הטמון בכף ידי?"
בן המלך הסתכל עוד רבע שעה, ואמר: "זה גם חלול".
"כל הכבוד!" השרים ועבדי המלך היו מלאי התפעלות, "אבל אולי תגיד לנו גם מה זה יכול להיות?"
שוב הסתכל בן המלך על כף ידו הקמוצה של השר, ואמר: "זה עגול, וזה חלול. נראה לי, שמה שיש לך ביד זה גלגל של טרקטור…"
יכול אדם להיות מלומד, אבל הוא לא בר דעת.
המעלה השנייה, שזקוק לה האדם כדי שיוכל לייעץ: שלא יהיה נוגע בדבר שהוא דן ומייעץ אודותיו, כי אם הוא נוגע בדבר – השכל מפסיק לפעול.
המעלה השלישית: שיהיה נקי מנגיעות בכל תחומי חייו, שלא יהיה משוחד מאינטרסים אישיים כלשהם, כמו שמצאנו שצריך הדיין להיות נקי מכל סוג של שוחד, כדי לפסוק בכל הלכה.
פעם אמרו ל"חזון איש" זצ"ל, שפלוני הוא אדם גדול, רק שלפעמים יש לו נגיעות, אבל חוץ מזה הוא אדם גדול. אמר ה"חזון איש": אם היית אומר לי, שהוא אדם גדול אבל לפעמים הוא אוכל חזיר – מילא. אבל אדם שלפעמים נכנע לנגיעות, הדעה שלו מעוותת תמיד. הוא אף פעם לא אדם גדול.
המעלה הרביעית: שיזכה לְדעת תורה צרופה.
לשכל האנושי יש גבול, אין הוא יכול להרחיק לראות בכל ענין. רק על פי דעת תורה ניתן לתת עצה ישרה והגונה. ואין אדם זוכה לכוון לדעת תורה אלא אם הוא מתמסר כליל לתורה, שאז הוא זוכה לסייעתא דשמיא.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א)