כאשר כיהן הרה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, ה'בבא סאלי', כרבה של בודניב שבמרוקו, נסע פעם לכפרים סביב כדי לעמוד על משמר הדת והמצוות. ניצלו אז המשכילים את היעדרו, שכרו מבנה מפואר והחלו ברישום תלמידים לבית ספר ברוח ההשכלה הכפרנית.
כששב ה'בבא סאלי' ממסעו היו הלימודים בעיצומם. הוא כינס את הקהל ודרש במפגיע להוציא את הילדים מביה"ס המעבירם על דתם. אולם הללו לא החרישו, מנהל ביה"ס עבר מבית לבית ופיתה את ההורים בחלקת לשון ובמתת יד להשאיר את הבנים בבית ספרו.
נענה הבבא סאלי ואמר: "אב שלא יוציא את בניו מביה"ס החילוני, רע ומר יהיה גורלו של אותו בן". למחרת היום נסגר ביה"ס באין תלמידים. אך השטן לא אמר נואש, המשכילים החליטו לכפות את ארסם דרך משרד החינוך המרוקאי, ולחוקק חוק שיחייב את היהודים לשלוח את בניהם לחינוך הכללי.
הבבא סאלי החליט ללחום בחוק. שר המשטרה הכירו אישית, הוא היה בנו של הפחה בעיר בודניב, שהערצתו לבבא סאלי היתה כה רבה, עד שביקשו שיתיר לבנו הקטן להתרועע עם בני ביתו של הרב. עתה גדל אותו בן ועלה בסולם התפקידים עד שהיה לשר המשטרה.
נסע הבבא סאלי לעיר המלוכה רבאט וביקש להיוועד עם הבן שגדל. כשהגיע התברר לו שהוא שוהה עתה עם חבריו השרים בישיבת ממשלה. ביקש הבבא סאלי להודיעו שהוא ממתין לו, ולהפתעת הכל קטע השר את השתתפותו בישיבה ויצא אל הרב. "מדוע בא כבוד הרב לבקרני" – שאל ביראת כבוד.
"עם ישראל ותורתו נתונים בידיך", אמר לו הבבא סאלי בהתרגשות עצומה.
"איני מבין", השיב השר.
"עומדים לחוקק חוק המיועד להרעיל את ליבות ילדי ישראל, להלעיטם בלימודי כפירה ואפיקורסות" – הסביר הרב בהתרגשות.
שמע השר על החוק המוצע, אך עניין זה לא היה בתחום סמכותו. "אני שר המשטרה" – הזכיר לאורחו – "ולא שר החינוך".
"לא" – השיב הבבא סאלי. "דע לך, כי מרגע זה ואילך אינך שר המשטרה, אלא שר החינוך".
"הכיצד?" – תמה השר.
"זה עתה החליטה הממשלה בהיעדרך למנותך כשר החינוך" – הודיעו הרב.
"אם כנים דבריך רבי, מבטיח אני לך חגיגית כי החוק לא יתקבל" – ענה השר המופתע. הוא שב לישיבת הממשלה, שם התקבל בתרועות ובברכות ובישרוהו כי זה עתה נבחר פה אחד לכהונת שר החינוך!
הדבר הראשון שעשה בכהונתו החדשה היה ביטול הצעת החוק, לחייב את ילדי ישראל בלימודי כפירה, ולאפשר להם להמשיך בחינוכם המקורי ברוח מורשת הדורות.
(גיליון 'שבת אורה' חיי שרה תשע"ח מתוך הספר 'סידנא בבא סאלי')