מספר הרב וולפין שליט"א:
"היה זה בקיץ אחד בו שהיתי עם משפחתי בהרי הקצקילס בארצות הברית בקעמפ של אחת הישיבות החשובות, שם אני משמש כר"מ. תכננתי לשהות במחנה הקיץ עד תומו. הניתוק הנפלא הזה משאון העיר כה קסום הוא ובריא לנפש ולנשמה.
"באותו שבוע התקשרו אלי גיסי ואחותי המתגוררים בטורונטו שבקנדה והזמינו אותי לשבות בשבת הקרובה אצלם בטורונטו, לרגל חגיגת בר המצווה לבנם נ"י. הסברתי להם שתפקידי בישיבה דורש כעת את נוכחתי בקעמפ עם הבחורים. הם טענו לי כי בשל כמה וכמה סיבות נוכחותי בשבת בר המצווה חשובה ביותר להם, ולחתן בר המצווה אשר שומר ומצפה להגעתנו.
"השתכנעתי", אומר ר' דוד, נשוא סיפורינו, מגיד שיעור חשוב, יהודי חסידי משכמו ומעלה, המאמין בכל ליבו ונפשו בהשם יתברך ובצדיקיו, "הודעתי לגיסי כי אנסה להגיע ולשבות את השבת הקרובה במחיצתם בטורונטו.
"באותו שבוע היה קשה מאוד למצוא מקום פנוי בטיסות לטורונטו, ומשכך המחירים הרקיעו שחקים. ירדתי מהרעיון לטוס לקנדה וחיפשתי חלופות תואמות. הקעמפ שלנו ישב באזור נידח ושקט בהרי הקצקלס. במרחק של כחצי שעה משם עובר כביש ענק החוצה את ארצות הברית ומסתיים באלסקה. הדרך לקנדה עוברת שם.
"התקשרתי לחברת האוטובוסים המפעילה בכל ליל שישי קו היוצא מידי יום חמישי בערב מברוקלין- ניו יורק, חוצה את הגבול לפנות בוקר, ומגיע בבוקרו של יום שישי לטורונטו שבקנדה, הצעתי להם כי אצטרף אליהם באמצע הדרך. בחברת האוטובוסים הסבירו לי כי כבר כל המקומות לליל שישי הקרוב אזלו, כך שגם האופציה הזו נסגרה בפני.
"בבוקרו של יום חמישי צפה ועלתה בליבי שוב דמותו של חתן בר המצווה, וחשבתי על ההורים ועליו, ועל ציפייתם הנרגשת להשתתפותי. שמתי לב כי בסערת ההשתדלות, את העיקר שכחתי, את התפלה להשם יתברך שיביא אותי לשבת לטורונטו. ושמא תאמרו: אולי זו תפילת שווא?! הרי זה כמעט לא שייך שיבואו לאסוף אותי מכאן, מאיזה כפר קטן ונידח, אך מיד אמרתי בליבי: הרי הקדוש ברוך הוא כל יכול הוא, ואם רק ירצה הוא ישלח לי לכאן, לכפר קטן ונידח בהרי הקעצקלס, טרמפ לטורונטו.
"נשאתי תפלה מעומק ליבי ובקשתי את עזרתו יתברך, ולשם חובת ההשתדלות ירדתי למשרד הנהלת הקעמפ ובקשתי להכריז במערכת הכריזה בשער בת רבים כי אני מחפש טרמפ לטורונטו. מנהל המשרד פרץ בצחוק מתגלגל: 'טרמפ לטורונטו??? השתגעת? וכי יעלה על דעתך שלכאן, לכפר הקטן והנידח שלנו, יגיע טרמפ לטורונטו שבמדינת קנדה??? לו היית מבקש טרמפ לניו יורק גם זה כמעט לא בר השגה כעת, ביום חמישי, עת כולם נוסעים מניו יורק החמה להרים הנעימים. איכשהו ייתכן שמישהו בדיוק נוסע לשבת בכיוון ההפוך, מההרים לניו יורק, אבל טרמפ לטורונטו שבמדינת קנדה?! זה אפילו לא בגדר חלום'. כך ניסה לשכנעני הרב שוויצר, מנהל הקעמפ".
אולם ר' דוד טען בעוז: "וכי יפלא מהשם דבר?! הרי אם בורא עולם ירצה הוא יכול לשלוח אלי טרמפ לכאן, כפי שאכן התפללתי הבוקר! ולאחר שקיימתי את הדבר הבסיסי בחיי היהודי – תפילה וביטחון, רוצה אני לצאת גם ידי חובת ההשתדלות, ומבקש אני מכבוד המזכיר הנכבד כי יואיל בטובו להכריז כי אני מחפש טרמפ לטורונטו".
המזכיר לקח את המיקרופון ובצחוק מתגלגל הכריז כי הרב דוד מחפש טרמפ לטורונטו בקנדה או לפריז בצרפת… חיוך ענק התפשט באותו יום במרחבי הקעמפ.
יום חמישי, עת מנוחת הצהרים, דפיקות בביתו של ר' דוד. בדלת, אברך חשוב מתושבי לייקווד. הלה הסביר כי הוא נמצא כאן באמצע דרך ארוכה עם כל בני משפחתו, בתוכם גם נשים ובנות, והם מחפשים מקום ראוי לעצירת התרעננות לכמה דקות. כיון שמדובר בקעמפ ישיבתי הם חיפשו במתחם המשפחות משפחה מוכרת, מהם נעים להם לבקש להיכנס לביתם להתרעננות קצרה.
ר' דוד פתח בפניהם ברוחב לב את ביתו ובינתיים החליפו ביניהם כמה מילים. התברר שהם נוסעים ל… טורונטו. לשאלת ר' דוד האם יש להם מקום ענה האורח: אמנם יש לנו שני מקומות, אך אנחנו מתכננים להעביר את הלילה באחד ממלוני הדרכים הזולים על אם הדרך, ונדרש גם להצטייד במזון לשם כך, ואין לנו אפשרות להתעכב עד שתתארגנו יותר מחמש דקות.
עודם מדברים פנתה אחת השכנות ושיתפה את רעיתו של ר' דוד כי בעלה שיצא הבוקר ללוות קבוצת נערים לאיזה מקום עד הערב, ביקש ממנה להכין צידה לדרך. הוא התכוון לשני סנדוויצ'ים עבורו ומשום מה היא טעתה והבינה שעליה להכין סנדוויצ'ים גם עבור קבוצת הבחורים, כך שבמקום שני סנדוויצ'ים היא הכינה חמישה עשר סנדוויצ'ים. את יתרת הסנדוויצ'ים היא מיהרה להביא להם.
ר' דוד וב"ב ארזו במהירות בגדים וכו' לקחו את הסנדוויצ'ים מבית השכנים כצידה לדרך וחיש מהר עלו על הטרמפ. הוואן המרווח יצא לדרך, והם עליו, שמחים וטובי לב, לשבות שבתם בטורונטו שבקנדה.
האורח הוסיף וסיפר בדרך, כי בדיוק הבוקר התקשר אליו קרוב משפחה וביקש לשלוח עימו חבילה דחופה לבנו שנמצא בקעמפ, "וכיון שאני נוסע לטורונטו והדרך המהירה עוברת לא הרחק מהקעמפ הזה, ביקש שאעשה עבורו דרך מיוחדת של חצי שעה עד לקעמפ, עקב דחיפות העניין, ואמסור את החבילה לבנו שלומד בקעמפ".
התזמון המדהים הושלם עוד יותר, משהתברר להם כי הם נוסעים לאותה שמחת בר מצווה.
בשערי הקעמפ פגשו את הרב שוויצר, מנהל הקעמפ. ר' דוד ביקש מהנהג לעצור לרגע קט, פתח את החלון ושאל את הרב שוויצר הנדהם למראה עיניו האם הוא מחכה עדיין לטרמפ לפריז… "כי אני כבר קבלתי טרעמפ לטורונטו כפי שהתפללתי".
מחייך ר' דוד: "המנהל שלא האמין למשמע אזניו חשב לרגע כי אולי הייתה כאן איזה מתיחה כלשהי, משהו שסוכם עליו מראש… אך הנהג הליקוודאי אישר לו את הסיפור המדהים לפרטיו".
(התחזקות וביטחון – זרע שמשון)