מאת: הרב אליהו הנדלס
פרשתינו נקראת פרשת תרומה על שם האמור בתחילת הפרשה: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" וכל פרשת התרומה אשר אנו קוראים בו. רבות נפלאו מעשיו של השי"ת בכל דרכיו ובפרט אם עוסק האדם בצרכי צדקה וחסד, כאשר תחזינה עינינו מישרים:
הרבנית קנייבסקי ע"ה סיפרה: בימי סבי הגאון רבי אריה לוין היתה תקופה של צמצום כלכלי, תקופה של הסתפקות במועט. תקופה שבה המילה 'ברז' היתה מילה של עשירים, המים היו מחולקים במשורה בזמנים קבועים בלבד.
באחד הימים מיהרה סבתי אל המכולת, לקנות מצרכי מזון מועטים לבני הבית. על המיטה בחדר היתה מונחת התינוקת, לצד המיטה היתה מונחת קערת מים שדופנה שימש כעין גדר למיטה. הסבתא יצאה בזריזות ובדרכה למכולת פגשה יהודי, הוא ביקש ממנה כוס מים. היא אמרה לו: 'כשאחזור לביתי לאחר הקנייה אביא לך'. אך הוא הפציר ורצה עכשיו דווקא. כששמעה זאת סבתי נענתה להפצרותיו וחזרה הביתה להביא כוס מים מיד לאותו יהודי. כשנכנסה הביתה פרצה בצעקה, התינוקת הקטנה שנשארה בבית שכבה בתוך קערת המים…
בעוד מספר דקות כבר היה מאוחר… סבתי הוציאה את התינוקת ורצה לאותו יהודי להביא מים.
היא פנתה לכל הכיוונים אך היהודי נעלם לו…
מסיימת הרבנית קנייבסקי: התינוקת היתה אימי הצדקנית – זכות המצוה לגמול חסד עם יהודי, היא זו שהצילה את חיי התינוקת – שלימים היתה אשת חבר לאבי מרן פוסק הדור רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל!
וזכות אותו כוס המים שהתכוונה הרבנית לוין להגיש לאותו הלך מצא למים הצילה את התינוקת ממוות לחיים!
מיד נזכרתי באותה גברת, ובעצה שנתן לה הרב והחלטתי שאני תורם כליה…
לארגון "מתנת חיים" הפועל לאתר תורמי כליה שהוקם ע"י רבי ישעיהו הבר זצ"ל, הגיעה שיחה מיהודי בשם ר' בנימין והוא מודיע בשמחה שהוא מעוניין לתרום כליה, בשואלו מה בדיוק צריך לעשות וכל הפרוצדורה מסביב. השמחה היתה גדולה לאין שיעור שעוד יהודי יזכה לצאת מהסבל של הדיאליזה ולחיות חיים רגילים. מיד התחילו בהליך הבדיקות המצריך התאמה רפואית. במהלך התהליך המתקדם הודיע ר' בנימין שהוא מעוניין שההשתלה תתבצע בהקדם האפשרי.
ואכן בשעה טובה ומוצלחת הגיע לחדר ניתוח התורם והמושתל, ובחסדי שמים זכה יהודי להחלים בעזרת כלייתו של ר' בנימין ששימחה את לבבות שני הצדדים. שלושה חודשים לאחר מכן, מתקשר ר' בנימין אל הרב הבר ומבשר בהתרגשות "נולד לנו בן במזל טוב". ואז הוא אומר שיש לו סיפור מיוחד שהוא רוצה לספר לו. "במשך 10 שנים עשינו הכול כדי לזכות לילד נוסף, אך שום דבר לא עזר.
והנה יום אחד, כשאנו בצער, דופקים בדלת. בפתח אשה שמבקשת תרומה. התעניינתי בשביל מה היא צריכה תרומה, והיא הסבירה שהכסף נועד לרכישת מזון. יש לה ארגון שמחלק מזון למשפחות ברוכות בירושלים. מדובר במשפחות שהאם לא מתפקדת מכל סיבה שהיא, וצריכים ארוחות חמות לילדים. האישה מעמידה אוכל במטבחה, מעבירה לכלים, ושולחת לאותם בתים, אך אין ביכולתה לממן את מצרכי המזון. שאלתי אותה מהיכן עלה בדעתה לעשות כזה דבר? והיא הסבירה שבמשך שנים רבות לא זכתה להיפקד, פנתה לביתו של מרן פוסק הדור רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל ובכתה על מר גורלה. ורבי שלמה זלמן אמר לה: "הקב"ה לא חייב לך כלום! אבל אם תעשי לאנשים מה שאת לא חייבת לעשות, יעשו מהשמים בעבורך מה שהם לא חייבים לעשות!" האישה עשתה למען הכלל וזכתה בשלושה ילדים!
מספר ר' בנימין: תרמתי בעין טובה לארגון. אך הדברים שאמרה נכנסו לליבי ופיעפו בי, אבל לא מצאתי שום רעיון שאני יכול לעשות כדי לתרום משלי לאחרים. בשבת קודש בבית הכנסת מצאתי מונחת לפני חוברת של ארגון 'מתנת חיים' ושם פנייה לאנשים שימסרו נפש ויתרמו כליה למען חולי דיאליזה. מיד נזכרתי באותה גברת, ובעצה שנתן לה הרב והחלטתי שאני תורם כליה. כמובן שאשתי ברכה על כך.
לא יאומן אבל בשבועות שעברתי את בדיקות ההתאמה נעשה הנס, ולכן בקשתי ממך לזרז את התהליך כדי שאהיה בריא וחזק כמה שיותר מהר. ואכן כך היה, תרמתי כליה – מעשה שאני לא חייב לעשות, ומן השמים עשו מה שהם אינם חייבים לעשות!"
הכל ברחמיו והכל לפנים משורת הדין!
הלב שמחה מגור: "ולא באלמותא!"
עד עתה דיברנו מחלק הנותנים, ואלו גבאי הצדקה המזכים לעמו ישראל במצוה רבתא זו – וודאי זכותם גדול למאוד, אך הם צריכם לדעת איך לעשות זאת. בהקשר לכך מסופר (בספר 'ליבם של ישראל') אשר פעם כאשר באו שני גבאי צדקה אשר היו מנכבדי הקהל להפרד מהרבי האדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זי"ע טרם צאתם לחו"ל לגייס כספים להחזקת המוסדות. האציל להם ה"לב שמחה" את ברכת הדרך, איחל להם הצלחה והוסיף שתי מילים: "ולא באלמותא!"
תמהו השניים, לא הבינו כוונתו. מה פשר ביאורן של שתי המילים התמוהות הללו, הלכו לבקש מפיו של אחיו, ה"פני מנחם" מגור זי"ע, בגאונותו השיבם מיד: "ולמה לא תדעו? הלא כה מתרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו – כל דיתרעי לביה ולא באלמותא". כלומר, כל מי שלבו חפץ בברכה, ולא בעל כורחו ושלא ברצונו!