"במו עיני ראיתי את הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל, מגיע לבית הכנסת 'לדרמן' מלווה ביהודי מירושלים, כדי לשאול את מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א  'האם להרחיב דירה, ולקחת משכנתא לעוד חדר שלישי או לקנות דירה חדשה?'. בסיום התשובה מיד יצא חזרה לכיוון ירושלים. תמהתי בפניו: "איך הרב נותן שיעייפו אותו וישפילו אותו עד כדי כך?!, מדוע הרב חייב לנסוע איתו?!"

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם" (דברים ד', ו')

 מהו השיעור?

רבי חיים עוזר מוילנא בעל ה'אחיעזר', גאון הגאונים, כידוע, הרבה בגמילות חסדים. פעם נכנס אדם לביתו ובפיו בקשת חסד מורכבת, קשה ומסובכת, שבעטיה יכול היה להיגרם נזק לרבנותו בוילנא. למרות הסיכון, הגאון השיב לו כי יפעל למענו ויעזור. הרבנית נכנסה לחדר ותמהה: "האם אין שיעור וגבול לחסד?!".

"הצדק איתך" – אמר לה, "אכן יש גבול לחסד, אבל אולי תוכלי לומר לי היכן הגבול המדוייק?"… סיפור שנשמע מפי הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל.

מוחו העילוי של הגאון ר' אברהם לא מצא מענה לשאלה זו, עד שעותיו האחרונות על פני האדמה.

שאלה זו הביאה חידושים רבים בהלכות חסד – ללא שיעור.

עם המטריה

ליל שישי. טלפון ציבורי צלצל בישיבת טשעבין בשעת לילה מאוחרת. ר' אברהם הרים את הטלפון.

בחור משיעור א' חיפש בחור משיעור ג'. ר' אברהם מילא את בקשתו, ויצא לחפש את הבחור המבוקש (המטלפן כמובן לא הכיר את קולו של ר' אברהם). הוא שב לשפופרת ובישר: "אני לא רואה אותו כרגע, אני ישן כמה חדרים לידו, מה אפשר למסור לו?", שאל.

"אני משיעור א', הערב בחתונה בתמיר שכחתי את המטריה שלי ונסעתי לבני ברק, הוא יורד מחר לבני ברק, הייתי רוצה להודיע לו שיקפוץ לאולם ויביא לי אותה, הפחד שלי שישליכו אותה לאשפה".

"מה השם והכתובת שלכם?", התעניין ר' אברהם, והנער השיב.

ר' אברהם הבטיח כי הכל יבוא על מקומו בשלום: "אין לך מה לדאוג".

"עם מי דברתי?", התעניין המאבד.  – "עם חבר שלו".

ביום ו' בשעה שתיים בצהרים, ר' אברהם דפק בדלת הבית ברחוב וסרמן בבני ברק, והניח את המטריה.

המטריה היתה שחורה, אבל פני הנער היו לבנות מהלם: "מדוע ראש ישיבת טשעבין טרח?! האם הרב הלך עד לאולמי תמיר?"…

"זה כלום, זה כלום! אני בין כה נוסע לבני ברק מידי יום שישי, זה ממש כלום!". ואז פנה לאבי הבחור שנעמד בפתח ואמר לו: "בפרט הבן שלך, טוב לי לעשות למענו את הכל". אבי הבחור הנרגש ביקש: "אם כן, אולי ראש הישיבה יאות לעשות למענו, ולקבוע עימו זמן ללימוד גמרא בצוותא?". ומאז נקשרו הרב והתלמיד (מפי בעל המעשה הרב מרדכי קרימילובסקי, תלמידו ומקרובו).

צריכים לשאול את ר' חיים

כאשר יהודי התייעץ עם ר' אברהם, והוא לא רצה ליטול את ההכרעה על עצמו, אימץ לעצמו מצוה רבתי – ללכת עם השואל ל'סטייפלער' זי"ע, בשעתו, ולאחר פטירת ה'סטייפלער' נהג ללכת לבנו, מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שיבלחט"א.

גם כאשר לא הכיר את האיש, ושאל בענין שר' אברהם לא רצה להכריע, לא הותיר אותו ללא מענה ולא שלח אותו לר' חיים, אלא יצא איתו יחד להרצות את בעייתו המעשית, אבל, רק אם היה ברור שזה צורך אמיתי. פעם לחש לחברותא: אני עושה ניסיון פשוט, אני מציע לשואל: 'בוא איתי עתה וניסע לר' חיים', אם האיש משיב מיד ברצון ובשמחה – אכן אטרח למענו, אבל אם הוא מתחמק ומגמגם, מובן לי מיד כי הנושא לא מכאיב לו, הצרה לא בוערת והפתרון לא דחוף, ואם כך גם אני לא אטרח עד כדי כך (כנאמר 'עזוב תעזור 'עימו').

בשלב מסוים ר' אברהם נעשה שליח, כמעט קבוע, של יהודים מסוימים, להגיע לר' חיים… כל שאלת הכרעה שהייתה להם, ר' אברהם היה השליח המסור והנוח… "לנו לא נעים, אנו פוחדים לשאול, אולי שהרב ישאל בשבילנו". הם באמת פחדו לשאול, ושר התורה, ר' אברהם גנחובסקי, יצא והלך בשליחותם לשאול. זה קרה רבות כאשר השואל התגורר מחוץ לעיר ושאל טלפונית, ר' אברהם הציע את שירותיו: "אני אשאל את ר' חיים, תתקשר אלי מחר".

בדרך כלל השו"ת עם ר' חיים היה מרוכז ליום אחד בשבוע – יום ו'. ביום זה גם הצטרפו אליו רבים שהגיעו אפילו מחוץ לעיר, ואחרי מנחה גדולה נסע איתם לרחוב רשב"ם. איש לא הבין מדוע טורח כל כך למען אנשים… כי לית דין בר נש.

מנהג היה לו, להמתין לר' חיים ליד מקום יציאתו ממקווה הטהרה לכבוד שבת, ואז שאל. יום שישי אחד ניצבו איתו ששה אנשים ברחוב רשב"ם ביציאה מהמקווה. ר' אברהם ניגש איתם לפי התור – עם האחד לברכה לילדים, עם השני לעצה אודות כולל חדש, עם השלישי ברכה לשלו' בית וכו'. כאשר סיים, התכופף בהכנעה וביקש ברכה לעצמו, ר' חיים הביט בחיוך רחב ואמר: "אתה לא צריך ברכה אתה ברכה בעצמך…

מירושלים לבני ברק

לא פעם ולא פעמיים הגיע לכך במיוחד מירושלים. יצא מישיבת טשעבין עם פלוני בן פלוני, וירד לבני ברק לר' חיים. כיון שהנושא היה דחוף מאד, בבחינת פיקוח נפש, והשואל התבייש לנסוע ולהיכנס לבדו, ר' אברהם תרם את יומו ואונו למענו לנסוע עמו. "לא תמיד לפיקוח נפש הלכתי, אלא גם לפיקוח נפש נפשי" – – –

"במו עיני ראית שר' אברהם הגיע בצהרי יום שישי למנחה גדולה, לבית הכנסת 'לדרמן', מלווה ביהודי מירושלים, כדי לשאול את רבי חיים 'האם להרחיב דירה ולקחת משכנתא לעוד חדר שלישי, או לקנות דירה חדשה?'. בסיום התשובה מיד יצא חזרה לכיוון ירושלים. תמהתי בפניו: 'איך הרב נותן שיעייפו אותו וישפילו אותו עד כדי כך?! נכון שליהודי השאלה יקרה ודחופה מאד, ופחד לנסוע ולשוב מבני ברק בידיים ריקות, אבל מדוע הרב חייב לנסוע איתו?!'. ר' אברהם הביט עלי כלא מבין את התמיהה… (וכי עייפות היא שיקול? וכי השפלה יש כאן כאשר יהודי רוצה טובה?!) ולולי שראיתי לא האמנתי" – העיד תלמיד חכם.

(מתוך הספר 'ויאמר הנני')