"בתם לבבי ובנקיון כפי" יט ה
מסופר על הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפור מדהים, שלולא שמענו אותו אודות גדול הדור שחי בתוכנו לא מכבר, היינו אומרים שוודאי סופר על אחד מגדולי הדורות הקודמים שלפני מאות שנים.
לפני זמן מה נכנס אליו אדם ובפיו בקשה 'צנועה מאוד': חפץ הוא שיהיה לו מקום ליד הרב בעולם הבא… אמר לו הרב: "עד שאתה מבקש מקום לידי, צא ובדוק אם בכלל אגיע לעולם הבא. אינני בטוח כלל שיש לי חלק לעולם הבא"…
הלה חשב שהרב מתלוצץ, הרב שטיינמן הוא יהודי של מסירות נפש, עצם העובדה שבגיל זקנה מופלג הקים את הישיבה בעירנו בכרמיאל, זו כבר דוגמא ומופת למסירות העצומה שלו למען כבוד ה', והוא דואג שמא לא יהיה לו חלק לעולם הבא. אבל הרב אמר: "אינני מתלוצץ. יש בידי שתי עבירות שאיני יכול לעשות עליהן תשובה, ובגינן עלול אני להפסיד את עולם הבא שלי".
גם אם נעצור כאן, הרי הסיפור מדהים, אדם שעבר את גיל מאה, והוא זוכר מכל ימי חייו רק שתי עבירות שלא עשה עליהן תשובה…
אבל ההמשך לא יאמן.
הרב סיפר לאיש את שתי ה'עבירות': הוא היה ניצול שואה. כאשר שהה באוסטרייך, נצרך לשלוח מכתב בדחיפות, אבל לא היה לו כסף אפילו לבול. מה עשה, כתב את המכתב, הכניסו למעטפה בלי בול, ושם בתיבת הדואר. אמר, אולי במקרה לא ישימו לב. ואכן כך היה, המכתב הגיע ליעדו גם בלי בול. אמר הרב: "גזלתי את ממשלת אוסטרייך. אותה מלכות כבר אינה קיימת, ואין לי אפשרות להשיב את הגזלה".
נחשוב: מדובר בגזל גוי, אין כאן מצב של חילול ה', אפשר בכלל להאשים את הדואר, הרי הם היו אמורים לשים לב שאין בול, אבל הרב מאשים רק את עצמו. נו, חושב היהודי, אם מדובר בסוג כזה של חטא, מעניין מה החטא השני…
ממשיך הרב ומספר: "פעם הלכתי ברחובה של בני ברק, וקטפתי פרח מאחד החצרות שבצדי המדרכה. איני יודע מהיכן קטפתי, ולכן אין באפשרותי להשיב את הגזלה". כאן האיש כבר הרים גבה. אכן, לפעמים אדם עובר ליד צמח כלשהו, ובלי משים קוטף ממנו. סתם כך, באינסטינקט כזה. אבל הרב שטיינמן, הגאון, שכל מעשה שלו מחושב ומדוקדק, הוא קוטף פרחים ברחוב? לא מתקבל על הדעת. הלך ושאל על כך את ביתו. כששמעה – חייכה. "כן, ה'חטא' הזה מלווה אותו כל ימיו…
"ובמה מדובר? אספר את הדברים כהווייתם. פעם חזרה בתי הביתה כאשר פרח יפה בידה. כששאלתי מי נתן לה אותו, השיבה לתומה שקטפה אותו בדרך. הבהרתי לה שהדבר אסור, זהו גזל. כששמעה הבת, פרצה בבכי חסר מעצורים, ולא יכלה להירגע. לא ידעתי מה לעשות. לבסוף שלחתי אותה לסבא. כשראה גם הוא שקשה להרגיעה, אמר לה: 'בתי, אני לוקח על עצמי את העבירה'. מאז הוא מספר שיש בידו חטא גזל. הוא קטף פרח ברחוב"… מפעים!
נתבונן רגע, באיזה חטא מדובר. ילדה קטנה היא שקטפה. הלא חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה, הם שחבלו באחרים פטורים. אין עליה כל חיוב מדין תורה. הרב שטיינמן עצמו לא עשה דבר, והרי אין דבר כזה לקחת על עצמך עבירה של מישהו אחר, הוא אמר זאת רק כדי להרגיעה. החטאים האלו מלווים אותו כבר עשרות שנים. הוא חושש שכאשר יגיע לפני בית דין של מעלה יאמרו לו: שתי עבירות גזל בידך, עליך להשיב את הגזלה. שם הלא יודעים להיכן להשיב. ובכן, אחורה פנה. התכבד, רק שוב לעולם התחתון והשב הגזלה לבעליה. תחזיר את הבול ואת הפרח…
על החפץ חיים מסופר, שבסוף השנה, בערב ראש השנה, עשה חשבון נפשו, ומצא שיש עשר דקות שאינו יודע מה עשה בהן… פרץ בבכי תמרורים, והתחטא לפני בוראו שימחל לו על אותן דקות עלומות…
מושגים של ענקי עולם, המקיימים בעצמם את דברי חז"ל "'בואו חשבון'- בואו ונחשב חשבונות של עולם". מבינים את עוצמת מעשיו של אדם והשפעותיהם בעולם הזה ובעולמות העליונים.
המשתתף בברית מילה, מוחלין לו כל עוונותיו
מקובל בפי הבריות, שמי שמשתתף בברית מילה, מוחלין לו על כל עוונותיו. ומה המקור לכך, אומרים שכך כתוב במדרש. ה'בני יששכר' מביא שישנו מדרש כזה, אך לא ראוהו עיניו. יש אומרים שרבי שלמה מקרלין, מחבר השיר 'קה אכסוף', הוא שהביא את המדרש.
כך או כך, אומרים שהמדרש אומר, שכאשר הקב"ה גזר על אליהו שישתתף בכל ברית מילה, טען לפניו: 'הלא ברוך ה' כל עם ישראל, גם הרחוקים ביותר, עורכים במסירות נפש ברית מילה לבניהם, כיצד אוכל להשתתף בברית מילה של חוטאים ופושעים? איני יכול לסבול את ריח החטא!'. אמר לו הקב"ה: 'מבטיחך אני, שבכל ברית מילה שתהיה בה, אמחל לעוונותיהם של כל המשתתפים'. על פי זה אומר העולם, שהמשתתף בברית מילה, מוחלים לו על כל עוונותיו.
אך רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל סבר שאין הדבר כך. היאך יתכן שאדם יהיה חוטא ופושע, וכך, עם כל בגדיו הצואים יכנס לברית מילה, והופ… תוך דקה- הופך לנקי וצח? הלא אפילו ביום הכיפורים, עליו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל עוונותיכם", אומרים חז"ל שזהו דווקא אם עשה תשובה! לפיכך אמר, שהדבר מועיל רק ביחד עם תשובה. אדם שעבר הרהורי תשובה, תועיל לו ההשתתפות בברית ותסייע לו לשוב בתשובה שלמה, וכך יתמרקו עוונותיו.
נשאלת השאלה: אם כך, מה הועילה הבטחתו של הקב"ה לאליהו? הרי למרבה הצער, לא כל המשתתפים בברית המילה אפופים בהרהורי תשובה. על כך עונה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך: לכל חטא, מעבר להשפעותיו הרבות על האדם ודרגתו הרוחנית, יש ריח נורא, אשר הצדיקים אינם מסוגלים לעמוד בו. הלא על המשיח כתוב "והריחו ביראת ה'" (ישעיהו יג א), והגמרא (סנהדרין צג ב) אומרת "דמורח ודאין", שהוא ידון את בני האדם על פי הריח. עולה אם כן, שירא שמים מדיף ריח נעים ונפלא, וחוטא מדיף ריח נורא ודוחה. הבטיח הקב"ה לאליהו, שאותו ריח חטא לא יהיה בברית מילה.
יתכן, אם כן, שחוטא שמשתתף בברית מילה, זו הזדמנות עבורו לשוב בתשובה, שהרי 'מפלס' החטא ירד במעט, אין הוא מדיף ריח רע… איך שלא יהיה, מוסכם ומקובל שכך אומר המדרש.
שאלוהו למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א על כך, ואמר שלא קיים מדרש כזה. מה שכן ידוע ומצוי תחת ידינו, הם דברי התוספות (פסחים קיד א), שהמשתתף בסעודת מצווה של ברית מילה, ניצול מדינה של גיהינום".
(מתוך 'מפיק מרגליות')
