קפידה גדולה היתה לכ"ק האדמו"ר מזוטשקא זצ"ל לחבוש את השטריימל שלו בכל פעם שהוזמן לסנדקאות. גם בתקופת השואה, כאשר הנאצים חיפשו כל יהודי שכזה כדי לשלח בו את כדורי המוות שלהם, אירע פעם שהוזמן רבנו לסנדקאות, ובעת שעמד לצאת חבש כרגיל את השטריימל.
בנו כ"ק אדמו"ר מסטאניסלב זצ"ל קם ואמר לאביו: "אבא, סכנה גדולה עתה בחוץ. כיצד אתה מחרף את נפשך לדבר זה?" אך רבנו בשלו: "הרי הזמינו אותי להיות סנדק, לא אוכל לשמש בכך אם לא אחבוש את השטריימל".
רבנו ובנו יוצאים לרחוב, ובפינה ממול כבר ניצב לו קצין המכוון את רובהו הטעון לעבר רבנו… ורבנו ממשיך לצעוד בראש מורם עם השטריימל, כאילו לא אירע דבר.
הקצין כבר מכוון את נשקו, והבן צועק לאביו: "טאטע, יורים! יורים!"
"אם הקב"ה לא ירצה, לא יירו!" השיב רבנו בקול נינוח ושליו.
והנה הגרמני מנסה ללחוץ על ההדק, אבל הכדור לא נפלט. עוד לחיצה ועוד לחיצה, וכלי הירייה אינו מגיב. לפתע עבר שם כלב רועים גדול. הוא מכוון את הרובה נגדו, ובו ברגע נפלט צרור הכדורים ומפלח את ראשו של הכלב הנופל על הארץ מתבוסס בדמו.
עכשיו מנסה הגרמני לכוון שוב את הרובה לעבר רבנו, והנה שוב לא עובד הרובה…
הלך לו הצורר ברוב זעם ובשיניים חורקות, כשהוא מסנן בפיו: "אם האלוקים שלהם לא ירצה, הכדור לא ייצא"…
(מפי המשב"ק הרה"ח ר' פסח גולדשטיין בשיחה עם הרב יעקב הייזלר, 'המבשר תורני' חקת תש"ע)