יום חמישי כ"ח בניסן תשע"ט
אדם שיש ברשותו שני בתים בחצר – האם צריך להשתתף ב'עירוב חצרות' עבור שניהם?
כפי שלמדנו, דייר בחצר השובת בחצר אחרת והסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו בשבת – הימנעותו מהשתתפות ב'עירוב החצרות' אינה מבטלת את העירוב. ואם בסופו של דבר שב לביתו באמצע השבת – לדעת השולחן ערוך, אין העירוב בטֵל; ויש אומרים שהעירוב בטֵל, ושלא בשעת הדחק יש להחמיר כדבריהם.
ואדם שיש ברשותו שני בתים באותה החצר, ושובת רק באחד מהם במשך כל השבת – מאחר ושני הבתים הם באותה חצר, ושניהם ראויים לשימושו, הרי זה כאילו הוא דר בשניהם; ולכן נדרשת השתתפותו בעירוב עבור שניהם, אלא שכל עוד לא היה בדעתו שלא יחול העירוב על אחד מהם, הרי זה נחשב שעירב עבור שניהם.
[שו"ע שעא, ב, משנ"ב ח, וביה"ל ד"ה ואחר; ביאורים ומוספים דרשו, 19]
מהו ההבדל בין יהודי לגוי השובתים מחוץ לביתם?
כאמוּר, דייר בחצר שלא השתתף ב'עירוב החצרות', ושָׁבת בחצר אחרת, ושב לביתו באמצע השבת, נחלקו הפוסקים אם שִׁיבתו מבטלת את העירוב. ואף לדעת המתירים, אין זאת אלא בישראל, שהשבת היא יום מנוחה עבורו, וכששובת במקום מסוים, אנו מניחים שאכן דעתו לשבות שם במשך כל השבת, רק שלבסוף נמלך בדעתו ושב וחזר; אבל דייר גוי ששבת במקום אחר וחזר (ראה שו"ע לעיל, א) – לכל הדעות מבטל בכך את העירוב, כיון שבבואו אנו אומרים שהוכיח סופו על תחילתו שהיה בכוונתו לשוב, ואף אם אומר שלא היה בכוונתו לחזור, אינו נאמן על כך.
[משנ"ב שעא, ח]
דייר שלא השתתף ב'עירוב חצרות' ומת ויורשו דר בחצר – האם העירוב חל?
דייר בחצר שלא השתתף ב'עירוב החצרות', ומת, ויורשו היחיד דר אף הוא בחצר, והשתתף בעירוב עבור ביתו – הדין כך: אם מת לפני כניסת השבת – כיון שבשעת תחוּלת העירוב כבר היה ביתו של המת שייך ליורש, הרי השתתפותו בעירוב החצרות מועילה עבור שני הבתים, וכאמוּר לעיל, שמי שיש לו שני בתים בחצר, מועילה השתתפותו בעירוב עבור שני הבתים שברשותו.
אולם, אם מת לאחר כניסת השבת, (ובשעת כניסת השבת שָׁבַת בביתו, כך שהשתתפותו בעירוב היתה נדרשת) – אין העירוב חל, כיון שבכניסת השבת, שהיא שעת תחוּלת העירוב, היה הבית שייך לדייר המת, אשר לא השתתף בעירוב.
[שו"ע שעא, ומשנ"ב ט, יא, יב ו־יד]