וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן (שמות יח, כ)
"תני רב יוסף 'והודעת להם' זה בית חייהם 'את הדרך' זו גמילות חסדים 'אשר ילכו' זה ביקור חולים… 'אשר יעשון' זו לפנים משורת הדין" (ב"מ ל.).
כל הפסוק מדבר רק על ענייני בין אדם לחברו, מידות ודרך ארץ. איך להתנהג בוויתור ובהנהגת לפנים משורת הדין. צריך להבין, הלא דברים אלו שייכים לבעלי דברים ולא לדיינים, אם כן מדוע יתרו אומר אותם למשה?
היה החפץ חיים זצ"ל אומר, שזה גופא מה שאמר יתרו למשה, שהדיינים ילמדו את בני ישראל בנוסף לחוקים ולתורות, את ענייני הנהגת בין אדם לחברו, וזה חלק מתפקיד הדיין לחנך את המתדיינים למידות טובות, שינהגו לפנים משורת הדין, אז יהיה גם תפקידו קל יותר, שכן שכשיתחשבו אחד בשני ויוותרו, לא ירבו להופיע לדיני תורה.
אהבת הבריות
מעשה היה ביהודי שבור ומר נפש, שנכנס לבית רבינו בזמן הלחוץ ביותר של ערב בדיקת חמץ, ודרש לערוך את ליל הסדר דווקא אצל רבינו.
רבינו קיבלו במאור פנים, ולא הסכים בשום אופן להניאו מכך, בקבעו: "הוא יישאר כאן!". מובן שאותו יהודי ערך את ליל הסדר על שולחנו של רבינו, כשרבינו דואג לכל מחסורו ומתייחס במאור פנים לכל שאלותיו ובקשותיו. אך לא זו בלבד, אותו יהודי היה תושב חו"ל, ולאחר היום טוב ראשון הוסיף וביקש מרבינו שישב עמו לסעודת ליל הסדר שני. גם לזה הסכים רבינו, וישב וסעד עמו כל סעודות יום טוב שני…
לנוכחים בבית באותם ימים, היה שיעור חי באהבת הבריות (הליכות שני).
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל-עֵת (שמות יח, כו)
בעבר לא הסכים רבינו לקבוע בביתו זמני קבלת קהל כלל, כדי לאפשר לבאים להיכנס בכל שעות היום.
גם אחרי שקבעו שעות מיוחדות לקבלת קהל (וזאת אחרי שהפציר בו הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, שלמען בריאותו עליו להסכים לזמנים מסודרים לקבלת קהל), דואג רבינו להדגיש בכל הזדמנות שהשעות הרשמיות הן רק למען הסדר הטוב, אבל מי שיש לו שאלה יכול לבוא בכל שעות היממה. לא אחת מתבטא הוא ואומר: "אצלי הדלת פתוחה כל היום".
שח נאמן רבינו הרה"צ רבי ישראל רנד שליט"א: "יום אחד ראיתי פתק על דלתו של רבינו: 'זמני קבלת קהל', ותמהתי מאוד. שאלתי רבינו לפשר העניין, כי ידעתי שאין אצלו מושג של זמני קבלת קהל. השיב רבינו: 'אלו הזמנים שבהם אני חייב להיות'…". ואכן רבינו היה מקפיד שזמן זה יהיה פנוי מכל התחייבות אחרת.
שח רבינו: "בעבר היו מעירים אותי בשעות המאוחרות מאוד של הלילה, לפחות פעם בשבוע. כשאמרו לרבינו שיש אנשים המנצלים את טוב לבו, ומגיעים גם בשביל שאלות שאינן דחופות, בשעות מאוחרות או בזמנים שרבינו עסוק בתלמודו ובהכנת שיעוריו, השיב ואמר: "הרי צריכים גם קצת לסבול…".
גם בשעות שלמד בביתו, כשנשמעו דפיקות בדלת, היה רבינו ממהר מיד בעצמו לפתוח את הדלת באומרו: "אולי יש למאן דהוא שאלה דחופה?".
"הזמן שלי הוא של הציבור!"
מסירותו של רבינו לציבור הינה עד קצה היכולת. מעיד על כך הגאון רבי יוסף מאיר שליט"א במעשה:
"חמי הגאון רבי גרשון כהאן זצ"ל, מרבני צרפת, ביקש להגיע לארץ במיוחד, לבירור שאלה הלכתית סבוכה, וביקש ממני לתאם מראש זמן אצל רבינו כדי שיוכל לסדר את הטיסה ליום זה. כשבאתי לרבינו, הייתה זו תקופה עמוסה מאד, ורבינו לא יכול בשום אופן לקבוע זמן מסויים, באמרו: 'הזמן שלי הוא של הציבור, ואינני יכול להתחייב על זמן מסויים'".
בלילות שבת היו רגילים לסעוד על שולחן רבינו בחורי ישיבות. שבת אחת כשראה שלא הגיעו, שאל: "מדוע אין היום אורחים?".
רבנו קבע עם יהודי שיבוא לביתו בשעת לילה, ולבסוף הלה לא הגיע. למחרת בבוקר, פנה רבינו אל נאמן ביתו הרה"ג ר' אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א ואמר: "לא ישנתי כל הלילה; חששתי שמא לא פתחו לאותו יהודי את הדלת. הייתכן שבבית שלי לא יתנו למישהו להיכנס?!" (הליכות שני).
סיפר הגרא"צ ישראלזון, נכדו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאירע פעם באחת הבריתות שהשתתף בהן הגרי"ש אלישיב, שהמתינו אנשים רבים כדי לשאול את מרן שאלות. אחד הנכדים רצה להקדים אנשים שלא לפי התור ושאל את הגרי"ש אם אפשר. ענה לו הגרי"ש: "אצלי, שאני לא משועבד לציבור, אני יכול להחליט שאפשר להקדים, אבל מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, שהוא הרב של בני ברק, הוא משועבד לציבור. שם יש זכות של סדר לפי התור".
(מתוך 'נשיח בחוקיך' גליון 154 יתרו תשע"ז)
כל יום מחכה לעלון שלכם 🙂 ממש מחדיר אהבת השם יתברך שמו.
הכל יש בו ! מוסר, הלכות שבת, סיפורי צדיקים ממש אוצר בלום של יראת שמים!
חזקו ואמצו!