מרגלא בפומיה היה לומר שהמון העם טועה וחושב שמצוות היום בפורים הוא להשתגע, וזו טעות. אין שום מצווה כזו ו'עד דלא ידע' אין הכוונה להשתגע ולהשתטות. הוא עצמו היה דוגמא חיה לקבלת התורה מרצון ביום הפורים מיד לאחר קיום מצוות היום היה מתיישב ללמוד.
תלמידו מתקופת חו"ל רבי זלמן פנחס שטולצנברג מספר: פעם בפורים הלכנו כמה מבני הישיבה לקיים מצוות משלוח מנות ולהקביל את פניו, נכנסנו לביתו ולא מצאנוהו. שאלנו את הרבנית היכן הוא נמצא,והיא ענתה, שהוא כבר קיים את מצוות היום והוא יושב ולומד במרפסת. היה זה יום קר מאוד, יצאנו למרפסת ושם מצאנו אותו יושב מכורבל במעיל עבה וכובע צמר לראשו ולומד בעמקות ומתיקות נפלאה. למדנו באותו פורים איך אפשר וצריך בפורים לקיים מלבד כל מצוות היום, את מהות היום, קיימו וקבלו , קבלת התורה מרצון
הפרידה מגשמיות עוה"ז בסעודת מצווה
חג הפורים חל באותה שנה ביום שישי, רבינו קיים את כל מצוות היום כאשר הייתה באומנה איתו, הוא אפילו הספיק לאכול את סעודת פורים אך ניכר בו ביום שנחלש מאוד כתוצאה מהדלקת ממנה סבל באותם שבועות. כמה סמלי היה שהסעודה האחרונה שאכל בימי חייו הייתה סעודת מצווה של חג פורים, הן בכך שהייתה זו סעודת מצווה, ענין שעליו הקפיד כ"כ ברוב שנותיו והן בכך שהייתה זו סעודת פורים שענינו קבלת התורה ברצון, מאותו יום חובר להזנה באינפוזיה ולא אכל סעודה עד יום פטירתו, תשעה ימים לאחר מכן.
(מתוך 'מגדלתו ומרוממתו')