יום ראשון כ"ח בשבט תשע"ט
רשות הרבים – רק בשטח שהרבים מְהלכים בו או משתמשים בו
איסור 'הוצאה' מרשות היחיד לרשות הרבים, ולהיפך, וכן איסור הטלטול ברשות הרבים לטווח של ארבע אמות, אינו אלא בשטח שהרבים מְהלכים בו או משתמשים בו; אבל שטח שאינם משתמשים בו, אף אם הוא מהווה המשך של רשות הרבים וחלק ממנה – אינו נחשב לרשות הרבים; אלא, אם יש בשטחו ארבעה על ארבעה טפחים, הריהו 'כרמלית', ואם לאו – הריהו 'מקום פְּטור'.
ולכן, לדוגמה, שתי רשויות היחיד, שקירותיהם צמודים לרשות הרבים, וביניהם יש שטח הנמשך מרשות הרבים ומהווה חלק ממנה – אם רוחבו פחות מארבעה טפחים, אינו נחשב לרשות הרבים, כיון שהרבים אינם נכנסים כלל למקום בגודל כזה. ודינו כמקום פְּטור, ולכן מותר להעביר חפצים מרשות היחיד זו לרשות האחרת דרך מקום זה, בין בהעברה ישירה של החפצים מזו לזו, ובין באופן שהאדם עומד בשטח זה ומעביר חפצים מזו לזו. ואם רוחבו ארבעה טפחים ויותר, דינו כרשות הרבים, משום שבאופן זה הרבים נכנסים לתוכו ומשתמשים בו.
[שו"ע שנד, א, משנ"ב ג, ד ו־ו, וביה"ל ד"ה ורחבה; שו"ע שמה, י ו־יד]
איזה איסור ממלאכת 'הוצאה' ניתן לעבור עליו רק בסיוע של אדם נוסף?
כפי שלמדנו, שתי רשויות היחיד שמותר להעביר חפצים מזו לזו בשבת, וכגון שעשו 'עירוב חצרות', ורשות הרבים עוברת ביניהן – מותר לזרוק חפצים מזו לזו דרך האוויר שמעל לרשות הרבים, בגובה שמעל לעשרה טפחים, שהוא 'מקום פְּטור'. וכן, אם שתי הרשויות הן משני עברי רשות הרבים, מותר גם להושיט חפץ מזו לזו.
ברם, אם שתי הרשויות הן בצד אחד של רשות הרבים, וכגון שתי מרפסות הבולטות מרשות היחיד זו לצד זו, וביניהן מפריד אוויר שתחתיו הוא רשות הרבים – אסור מדאורייתא לאדם העומד ברשות היחיד זו, להושיט חפץ לאדם העומד ברשות היחיד האחרת, אף מעל לעשרה טפחים; כיון שבצורה זו הושיטו הלוִיים את הקרשים זה לזה, מעגלה לעגלה, בעבודת המשכן, שממנה נלמדות ל"ט מלאכות האסורות בשבת.
ונחלקו הפוסקים אם האיסור מדאורייתא הוא אף כשאינו מושיט את החפץ לאדם אחר, אלא מושיטו ומניחו ברשות האחרת; ואף לדעת המקלים, הדבר אסור מדרבנן.
[שו"ע שנד, א, משנ"ב ח, וביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 12-13]
דבר התלוי בחבל באוויר רשות הרבים – האם מותר לנענעו ולהסיטו לרשות היחיד?
כפי שלמדנו, איסור מלאכת 'הוצאה' מרשות לרשות מדאורייתא, הוא במלאכה שלימה, דהיינו, עקירת החפץ מרשות הרבים, והנָחתו ברשות היחיד, או להיפך. ועקירת החפץ והוצאתו מרשות לרשות ללא הנחתו, וכן הנחת חפץ שהוּצא מרשות לרשות על ידי אחֵר וטרם הוּנח – אסורות מדרבנן, מחשש שיבואו העוקר והמניח לעשות מלאכה שלימה.
וכן טלטול חפץ לטווח של ארבע אמות ברשות הרבים, אף הוא אינו אסור מדאורייתא אלא בעקירת החפץ לפני הטלטול ובהנחתו לאחריו; ומדרבנן אסור אף בעקירה בלבד, או בהנחה בלבד.
והעברת חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, ולהיפך, ללא עקירה וללא הנחה, וכגון שהוא תלוי בחבל באוויר רשות הרבים, והאדם מנענעו ומסיטו לרשות הרבים – יש שהסתפק אם היא אסורה מדרבנן; ויש שכתב שלא מצאנו שאסרו זאת; ויש שכתב שבכל מלאכת הוצאה, או טלטול ברשות הרבים, ישנם שלושה חלקים: העקירה, ההנחה, וההוצאה או הטלטול, וכל אחד מהם, למרות שנעשה לבדו, אסור מדרבנן.
[משנ"ב שנד, ח; ביאורים ומוספים דרשו, 7, בהרחבה ע"פ המקור]