היום נלמד: הברכה הרביעית בברכת המזון
יום ראשון כ"ד בטבת תשע"ז
מה מקור הנוסח של הברכה הרביעית בברכת המזון?
חמשים ושתים שנה לאחר חורבן בית שני, נחרבה העיר ביתר ונהרגו בה רבבות מישראל. במשך מספר שנים סירבה מלכות רומי לאפשר את קבורתם וגופותיהם היו מוטלות בבזיון רב. ביום שבו ניתנה רשות לקוברם, תיקנו חכמים שבאותו הדור ברכה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב לכל", והיינו, הטוב - על שלא הסריחו, והמטיב - על שניתנו לקבורה; והסמיכו את הברכה לברכה השלישית של ברכת המזון - שבה נזכרים בנין ירושלים ושיבת מלכות בית דוד למקומה - משום "שבאותה שעה שחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל, ואינה עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד". ותיקנו לברך ברכה זו בברכת המזון, ולא בסמוך לברכות 'בונה ירושלים' ו'את צמח דוד' שבתפילת 'שמונה עשרה', כדי להורות לנו שאפילו בשעת כעסו אין הקב"ה עוזב את ישראל, ועושה להם נסים נפלאות, ועל כן לא ידאג האדם שמא יחסר לחמו. [שו"ע א, ומשנ"ב ד; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
מדוע אומרים בברכה הרביעית שלוש 'מלכויות' 'הטבות' ו'גמולות'?
לאחר שנתקן הנוסח הקצר לברכה הרביעית שבברכת המזון, כנ"ל, תיקנו חכמים להוסיף ולהזכיר בה שתי 'מלכויות' נוספות מלבד "מלך העולם" שבתחילת הברכה: "מלכנו... המלך...". שלוש 'מלכויות' אלו הן: אחת לברכה זו עצמהּ; אחת כנגד הברכה השלישית - 'בונה ירושלים' - שנזכרה בה מלכות בית דוד, ואם כן ראוי להזכיר גם את מלכות שמים, אלא שאין ראוי להזכירן יחד (ראה שו"ע קפח, ג), ולכן מזכירים מלכות שמים בברכה זו, כנגד הברכה השלישית; וכיון שכבר מזכירים את מלכות שמים כנגד הברכה השלישית, מזכירים את מלכות שמים גם כנגד הברכה השניה, שאף בה לא נזכרה מלכות שמים. וכתבו הראשונים בשם המדרש שיש לומר גם שלוש 'הטבות': "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב..."; וכן שלוש 'גמולות': "הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו", כיון שעיקר הברכה היא כהודאה על הטובות שעושה עמנו השי"ת וגמילות חסדיו עמנו; וכן מנהג רוב ישראל. [שו"ע א, ומשנ"ב ד]
האם מותר לדבר באמצע אמירת 'הרחמן'?
כפי שלמדנו, הברכה הרביעית שבברכת המזון היא הודאה על הטובה בכך שהרוגי ביתר לא הסריחו ניתנו לקבורה, והוסיפו עליה שלוש 'מלכויות', 'הטבות' ו'גמולות'. והברכה מסיימת במילים "אל יחסרנו", ושם יש לענות 'אמן' על הברכה; אולם, כבר מימי הגאונים נהגו ישראל להאריך בברכה זו, ולומר בקשות שונות המתחילות במילה 'הרחמן'. ומתחילת 'הרחמן' אין איסור להפסיק לצורך, אך אסור להפסיק שלא לצורך, ובפרט אם מברכים על הכוס, שאין להפסיק עד לאחר שתיית היין. ויש לשבת עד אמירת 'עושה שלום', שהיא כעין אמירת 'עושה שלום' בסוף תפילת העמידה. ואחר כל 'הרחמן' יש לענות 'אמן' - וכפי שנוהגים, על פי דברי חז"ל, לענות אמן לאחר כל תפילה, בקשה, או ברכה, אף כשאין בהן הזכרת שם שמים, וכגון 'מי שברך' שבקריאת התורה, או ברכה שאדם מברך את חברו - אך אסור לענות 'אמנים' אלו במקום שאסור להפסיק בדיבור. [משנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]