בהרב אהרון כהן
"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (תהלים ק"ו ל')
למדים אנו מפנחס כמה שטוב וראוי לירא שמים להתפלל גם על זולתו ולא רק על עצמו. פנחס שקנא את קנאת ה' והמית את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון. כאשר יצא מן האוהל שלו, ראה שנתקבצו בני שבטו של שמעון ורצו לפגוע בו על שהמית את נשיאם, מיד בא מלאך משמים והמיתם. הגמ' בסנהדרין (פ"ב:) אומרת ששישה ניסים נעשו לו באותו זמן. אחד מהם "שבא מלאך והשחית בעם…", מדוע השחית המלאך בעם?
התשובה היא, פירש רש"י שם: "והוטרדו בני שבטו ולא הרגו לפנחס". כשראה פנחס את מה שקורה לפניו, שאנשים מתים בשבילו, מחל על כבודו, התעלם משנאתם ומרצונם להמיתו ונעמד להתפלל עליהם, כמו שנאמר "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה". וסילק את המלאך מהם שלא יהרגם עוד.
אדם השרוי בצער ונזקק לישועה לא יאמר לעצמו, שלום עלי נפשי, אלא ייקח ללבו את צער חבירו, ויחשוב כאילו זה הסבל שלו, ויתפלל לפני בורא עולם שיעזור ויושיע את חבירו בכל מה שצריך. טוב יעשה החבר אם יאריך מעט את תפילתו ויוסיף תפילה קצרה או ארוכה בשביל חבירו.
בסיפור דלהלן המובא בספר "המגיד מדבר", רואים אנו את דאגתו ומסירותו של החפץ חיים לשני.
תלמיד, אשר אובחנה אצלו מחלה שאיימה על חייו רח"ל, בא לפני רבו ה'חפץ חיים' זצ"ל בראדין כדי לבקש ברכה. הרופאים כבר אמרו לתלמיד ולמשפחתו שאינם יודעים מזור למחלתו, ועם כל יום נוסף שחלף, אבדו הקרובים תקוה. ה"חפץ חיים" הקשיב לתלמיד הצעיר ואמר לו שיתן לו עצה בתנאי שלעולם לא יספר על כף לאיש. התלמיד הסכים מיד.
הנחה אותו ה"חפץ חיים" ללכת לתלמיד חכם מסוים המתגורר בעיירה קטנה. "ספר לו על מצבך ובקש ברכה", אמר ה"חפץ חיים", הוא יתן לך ברכה ובעזרת ה' יתברך אתה תחלים".
הצעיר שמע בקול רבו ופנה מיד לאותו תלמיד חכם, ואכן, תוך תקופה קצרה ובאופן לא יאומן הוא החלים. הוא המשיך בלימודיו בישיבה, ובסופו של דבר עקר מראדין, הקים משפחה, וכפי שהודרך, מעולם לא סיפר לאיש אודות מאורעות אלה.
אחרי למעלה מעשרים שנה, חלתה גיסתו של אותו תלמיד במחלה מסתורית ל"ע. עד מהרה נתברר לו שהיא סובלת מאותה מחלה שהוא סבל בעבר, אך הוא לא אמר דבר. אשתו זכרה שפעם דיבר על מחלה מסתורית שסבל ממנה בעבר, ובכל פעם שדיברה על כך הוא התחמק וסירב לדבר. ככל שניסה לערפל את דבריו לחצה עליו אשתו שידבר בתקוה שסודו יעזור להציל את חיי אחותו. גם אשתו וגם גיסתו הפצירו בו לגלות את אשר קרה לו ואיך נרפא. הוא הסביר להם שזהו סוד שנבצר ממנו לגלותו, אך הן עמדו בשלהן.
לבסוף ניחשה התנגדותו והוא חשב באופן הגיוני שאחרי כל כך הרבה שנים שהוא כבר מילא אחר אזהרתו של "החפץ חיים" יכול הוא לגלות, וסיפר לאשתו את אשר קרה לו. הוא סיפר על הופעתו לפני רבו ועל עצתו של הצדיק ללכת אל תלמיד חכם מסוים בעיירה קטנה הרחוקה מראדין. אשתו וגיסתו נתמלאו תקוה, אולי תהא זו הצלתן. זמן קצר לאחר מכן, החל להרגיש רע. הוא נבהל מאד, ואמר לאשתו שעליו לנסוע מיד אל ה"חפץ חיים".
הוא עשה את הדרך הארוכה בחזרה לראדין אל ה"חפץ חיים" שהיה אז זקן וחלש ה"חפץ חיים" זכר את פגישתם הישנה והקשיב בשקט לסיפורו של האיש, ואז דיבר בשקט ולאט: "הלוואי ויכולתי לעזור לך, אך מה אוכל לעשות? כשהיתה לך המחלה לראשונה, הייתי צעיר וצמתי ארבעים יום עבורך, כדי שתתרפא. היום אני כבר זקן מידי ואינני יכול לצום כמו אז".
לא רק שה"חפץ חיים" צם במשך ארבעים יום עבור תלמיד אחד, אלא שהעמיד את הדברים בצורה כזו שיראה כאילו הודות לברכתו של תלמיד חכם אחר נתרפא.
אלו מנהיגיו של כלל ישראל! אשרי העם שככה לו!