יום ראשון ז' בשבט תשע"ט
איזה מקום נחשב ל'כַּרְמְלִית'?
כפי שלמדנו, לענין איסור מלאכת הוצאה מרשות לרשות, מדאורייתא ישנן שלוש רשויות: רשות הרבים, רשות היחיד, ו'מקום פְּטור'; וחכמינו ז"ל הוסיפו רשות רביעית, המכוּנָה 'כַּרְמְלִית'. ואיזוהי כרמלית? מקום שאין לו מחיצות, ולכן אינו רשות היחיד, אך מאידך, אינו משמש להילוך הרבים.
והיינו: א. שדה פתוח. ב. רשות היחיד שיש לה מחיצות משלושה צדדים בלבד, ובצד הרביעי היא פתוחה לרשות הרבים, ואין לה 'היכר' להבדיל בינה ובין רשות הרבים; (ונחלקו הפוסקים אם מדאורייתא נחשבת רשות היחיד כזו לרשות היחיד, או למקום פְּטור).
ג. מבנה, בליטה, תל עפר וכדומה, הנמצאים ברשות הרבים, אשר גובהם משלושה עד עשרה טפחים, ולא עד בכלל, ושטחם ארבעה על ארבעה טפחים לפחות; שמחמת גובהם אין דורכים עליהם הרבים, ולכן אינם נחשבים כחלק מרשות הרבים, ומאידך, מחמת שטחם הם מקום 'חשוב' דיו בכדי להוות רשות נפרדת. (ואם גובהם תשעה טפחים בדיוק, פעמים שהם נחשבים כחלק מרשות הרבים).
[שו"ע שמה, יד, ומשנ"ב מט, נב, נג, נה ו־נו; וראה שעה"צ נח]
האם מותר להוציא בשבת חפץ הנמצא מתחת לרכב החונה ברשות הרבים?
ישנו מקום המשמש להילוך הרבים, ואין לו מחיצות, ולמרות זאת אינו רשות הרבים מדאורייתא, אלא 'כרמלית'; והוא – רשות הרבים מקורָה. וטעם הדבר, משום שגדרי רשות הרבים דאורייתא נלמדים מרשות הרבים שב'מחנה לְוִיָּה' שבמדבר, אשר לא היתה מקורה.
ורשות הרבים בלתי מקורה, שיש בה שטח מקורה שגודלו ארבעה על ארבעה טפחים לפחות – נבדל מקום זה בדינו מהשטח הבלתי מקורה, ואינו נחשב לרשות הרבים; אולם, שטח מקורה שגודלו פחות מארבעה על ארבעה טפחים, הריהו טפֵל לרשות הרבים הבלתי מקורה, ונחשב כחלק ממנה.
ושטח ברשות הרבים, המקורֶה ב'תקרה' ארעית – כגון שטח שתחת רכב החונה ברשות הרבים – נחלקו הפוסקים אם בטל ממנו שֵׁם רשות הרבים; ויש אומרים שרק אם ה'תקרה' נוצרת באמצעות רשות היחיד – וכגון רכב שתוכו רשות היחיד – הופך השטח שתחתיה לכרמלית; ועל פי דברים אלו, יש לדון במקרה שנמצא חֵפץ מתחת לרכב החונה ברשות הרבים דאורייתא – אם מותר להוציאו משם אל רשות הרבים.
[שו"ע שמה, יד, ומשנ"ב נו; ביאורים ומוספים דרשו, 41; ועיין פמ"ג א"א ג, בדין רה"ר מקורה]
מדוע האוקיינוס אינו נחשב לרשות היחיד?
ישנם שני סוגי מקומות, שלמרות שהם מוקפים במחיצות, ואף כשאינם משמשים להילוך הרבים – הם נחשבים מדרבנן ל'כרמלית'. והם: א. מקום שגודלו יותר מ'בית סאתיים', (1,152-1,658 מ"ר, לשיטות השונות), ואינו משמש לדיור; והוא מכונה בפי חכמינו ז"ל: 'קַרְפָּף'. ומדאורייתא נחשב מקום זה לרשות היחיד, ואינו נדון ככרמלית אלא לחומרא, כלומר, שלא לטלטל בתוכו יותר לטווח של יותר מארבע אמות, ושלא להוציא ממנו לרשות היחיד הצמודה אליו.
ב. מקום שלפחות שתיים ממחיצותיו רחוקות זו מזו מרחק עצום, באופן שלא ניתן להחשיבן כ'מצורפות' זו לזו ולדון את המקום כ'מקום אחד' המוקף במחיצות; ויתכן שגם מקום זה נדון ככרמלית רק לחומרא, ואילו מדאורייתא הוא רשות היחיד. וראה במקורות.
ולפיכך, יַם, נהר, וכיוצא בהם, נחשבים כ'כרמלית', לפחות לחומרא, למרות היותם מוקפים במחיצות מכל עבריהם; אם משום שמחיצותיהם רחוקות מאוד זו מזו, ואם משום שהם נדונים כקרפף.
[שו"ע שמה, יד, משנ"ב מח, וביה"ל ד"ה כגון; וראה שעה"צ נג; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 37]