וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים ו ט)
סיפר לי הר"ר יעקב מאיר, ר"מ בישיבת 'אור התלמוד' בסאן לואיס שבצרפת, שעד עצם היום הזה רואה הוא לנגד עיניו את החויה שהשתתף בה אישית לפני כמה עשרות שנים, ומעשה שהיה כך היה: הגאון רבי מרדכי רוטנברג זצ"ל יצא עם נערי ישיבתו, שמנו כעשרים בחורים, בהלין 'יומי דמפגרי אינשי' דמתקרי 'בין הזמנים', לשלושים ושלושה ימים בעיירת קיט הנקראת 'כורשבל', הקרובה לשויצריה, ושכרו בית רחב ממדים למשך אותה תקופה.
עם תום שלושים יום קבע ראש הישיבה שיש לקבוע מזוזות בכל הפתחים. טענו בני הישיבה כי בעוד שלושה ימים עוזבים את המקום, וכי כדאי לטרוח בעבור שלושה ימים ולקבוע מזוזות בעשרות פתחים שבמבנה? ואף מצאו היתרים רבים עפ"י הפוסקים.
אך ראש הישיבה היה נחוש בדעתו שיש לקיים פסק השו"ע שבית של גויים לאחר שלושים יום חייב במזוזה, ולמה לחפש היתרים? ומיד עשה מעשה והחל לקבוע מזוזות. כמובן שכל בני הישיבה הצטרפו למלאכה, והעבודה לא היתה קלה, אך הדבר פעל את שלו. כל מי שהשתתף בחוויה זו, עד היום מחלחלת בו ההתעלות שבאה מהתרגשות המצוה שנעשתה בכזו מסירות. יש לציין כי אז טרם היו חומרי הדבקה יעילים כמו הסקוטש לדוגמא, והיה צורך בקדיחות חורים בברזל.
(בנאות דשא)