אמו התעניינה ושאלה: "בן ציון, מה עם הכספים לדירה?", הוא השיב לה כי בת הדודה מאמריקה הייתה אצלו והביאה לו סכום ענק. אמרה לו אמו: "זה לא יכול להיות, כפי הידוע לנו היא לא בארץ ישראל, אולי זה היה אליהו הנביא".. ר' בן ציון חייך והשיב לה: "האחרון שאליהו הנביא יתחפש אליו, זו היא…"

"ושמרו את משמרתו"  (ג', י')

"ביכולתי לומר לכם דבר, שאשתי שמעה פעם מאחותו של החזון איש, הלא היא הרבנית אשת הסטייפלער זצ"ל", אמר הגה"צ רבי בן ציון פלמן זצ"ל. "החזון איש אמר לה את הדברים דלהלן:

בפסוק בתהלים נאמר 'כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו' (תהילים פק"ג).

"הקב"ה מרחם עלינו כאבא שמרחם על בנו. לא מובן לכאורה, כי מסתבר שאמא מרחמת יותר מאבא, וכאשר רוצים לבטא את רחמיו המושלמים של הקב"ה, לכאורה היה צריך לומר 'כרחם אם על בניה'.

"השיב החזון איש והסביר במשל: ילד מבקש מאמא בננה. אמא נותנת והילד אוכל. הבננה טעימה. הוא מבקש עוד אחת, היא נותנת לו עוד אחת. אח"כ מבקש בננה נוספת. אמא אומרת לו: 'לא כדאי לך, כי יותר מדאי יכול להזיק לך', אבל הילד מבקש מתחנן וגם בוכה ואז אמא נותנת לו עוד אחת. לפעמים הילד לא מסתפק בכך ומבקש עוד. אמא כבר כועסת: 'זה יזיק לך!'. אבל הילד מפציר ומפציר ללא הפוגה, עד שהאמא לא יכולה לעמוד מול הבכי והתחנונים, מרחמת עליו, ובלית ברירה נותנת לו. הוא מתחנן אח"כ לחצי נוסף של בננה ומקבל ממנה, תוך אזהרה שזה יזיק לו.

"ואכן מה קורה? הילד סובל אח"כ יום וחצי מעצירות וכאבי בטן. לפעמים סובל כמה ימים רצופים, בוכה, בוכה ומיילל.

"עכשיו נעזוב את האמא, וניגש לאבא, הילד פונה לאבא ומבקש בננה, אבא נותן לו. הוא מבקש עוד בננה, אבא נותן לו, ומפטיר: 'אבל זו האחרונה'. הילד אוכל מנסה את מזלו ומבקש עוד. אבא אומר לו: 'לא, זה יזיק לך! הילד מתחיל עם בכיות: 'אבא, אבל אני כל כך אוהב בננה, תן לי רק עוד אחת'. אבא מתעקש: 'הרבה בננות יכולות להזיק'. הילד בוכה ומנדנד ומפריע לעצמו ולסביבה, אבא ניגש אליו, 'הבננה מזיקה לך. לא תקבל!'. הילד בוכה וחושב כי אבא לא אוהב אותו – ולאחר חמשה רגעים מסתיים הבכי, הילד חוזר לשחק במשחקים שלו, ונשאר ילד בריא ושלם.

"נשאלת השאלה, מי רחמן יותר, האבא או האמא, פשיטא שהאבא יותר רחמן, כי עם הרחמים של האמא הילד סבל כמה ימים ולילות ובכה והתייסר. ועם הרחמים של האבא הוא נשאר בריא לחלוטין. ע"כ.

"אנחנו כילדים קטנים של הקב"ה לא יודעים באמת מה טוב לנו, ולכן בוכים על כל צרה, אבל הקב"ה הוא אבא שלנו, ויודע באמת מה טוב לנו. ונותן סטירה, לטובתנו כדי שלא נסבול אח"כ בלי סוף. ושנינצל מדינה של גיהינום".

ר' בן ציון חזר ואמר פעמים רבות, כי רבי נחום מהורודנא זצוק"ל אמר תמיד, כי ניסה הרבה פעמים למצוא ולהבין בדרכים פשוטות את דרכי הפרנסה, ומצא את עצמו טועה, ונוכח תמיד כי יד ה' מנווטת ונכנסת לו בתוך החיים בדרכים לא טבעיות – סטנדרטיות. הוא מרוויח משם ומפסיד מכאן, מתאמץ שם ומרוויח ממקום אחר. בדק ובחן וראה, כי אנשים מנסים לשלוט בפרנסה שלהם וללא הצלחה. המפתח כל העת בידי הקב"ה. לשונו של רבי נחום מהורודנא: "אבל תמיד מצאתי יד ה' גלויה ובולטת כל כך, עד כי אין בהם שום דבר מדרכי הטבע, וכל בן דעת יודה כי מה' היתה זאת. וזהו שנאמר בגמרא 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'".

 

לא מעובדות וסיפורים מחתנים ילדים, הסיפור הוא צוהר קטן בלבד לעולם גדול הנקרא "עלילותיו של הקב"ה": "הודיעו בעמים עלילותיו". המקרים שהקב"ה מביא לידיו של האדם כדי להזכיר לו שהקב"ה נמצא קרוב לידו. ואחרי שהוא מכיר בכך וחי על פי זה, שאר הדברים כבר מתנהלים בפלאי פלאות נסתרות בחיי היום יום חודש אחרי חודש, נישואי ילד ועוד בן ועוד שתי בנות – "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".

ומעשה מיוחד נוסף. מפליא גם הוא:

הרב פלמן והרבנית עם החתן, נכנסו בצוותא לדירה אותה עתידים לכאורה לרכוש, כדי לחתום על החוזה. מיד כאשר המוכר ראה את הגרב"צ הכריז: "אני מוריד שלושים אחוז ממחיר הדירה שביקשתי".

הדבר לא היה מובן. מה קרה, שהוא מוותר לפתע על סכום נכבד, לאחר שכבר סוכם סופית על מחיר ובאו רק לחתום? פלא.

ביציאתם מהבית, המוכר ליווה את השלושה, ואז פנה בלחש לחתן והסביר את הענין: "כאשר דיברו איתי על קניית הדירה, לא ידעתי מי אתם, שמעתי שם פלמן, אבל לא התחברו לי הדברים. כאשר ראיתי לפתע את אבא שלך, שהוא מורי ורבי, מעת שלימד תורה בישיבת מכנובקה, התרגשתי. עברו כבר למעלה מעשרים שנה מאז, אבל מה שלי זכור עד היום מהישיבה, הם השיעורים שלו. השתתפתי גם בשיעורי הלכה שנאמרו בבית שלכם בקטנותכם, וזכורני את הצפיפות, והשיעורים מלווים אותי עד הלום עם זיכרונות טובים מאד, כי הם שינו לי את מהלך החיים, רוממוני לגישמאק, למושגים בלימוד תורה, וכיון שאני חייב את איכות החיים לאביך, ראיתי כעת להכיר לו תודה ולהוריד דרסטית מהמחיר שביקשתי. ורצוני שהרב יידע על כך, וכעת הוא הרי יאמין לסיפור העשירות שלי ממנו ושאני דובר אמת, כי הרי הורדתי סכום כה גבוה, תספר לו עד כמה השיעורים שלו תרמו לעתיד חיי!"…

כאשר הבן סיפר על כך לאביו, הוא שתק.

אחר כך הסיט מעט את המחשבות, וסיפר:

לאחר מלחמת ששת הימים, יהודי נכנס לחדרו של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל זצ"ל בהתפעלות: "האם הרבי שמע מה קרה? הנה תוך כמה ימים כבשו את כל ארץ ישראל והפציצו להם לישמעאלים הערבים את כל המטוסים, ניסים גלויים!". האדמו"ר לא התפעל, אלא הגיב: "נו נו". לאחר מכן הוסיף: "מה אעשה, אני מתפעל הרבה יותר כיצד יהודים בארץ ישראל קונים דירות לילדים שלהם, בכך רואים ניסים גלויים הרבה יותר!"…

7500 כפול 10

רשות הדיבור לחברותא של הרב פלמן:

כאשר ר' בן ציון עמד לפני נישואי הבת, בצמוד לנישואים קודמים של ילד נוסף במשפחה, והיו לו חובות גדולים מכל הצדדים, למדתי אז עם ר' בן ציון מידי ערב בהיכל כולל פוניבז', ערב אחד נכנס אחד מידידיו הגדולים והתיישב לידו, דיבר ופשוט החל לבכות – כי הוא הרי מחתן ילדים ואין לו אפילו שקל למחייתו ולחובותיו, וכעת הוא שרוי בחובות עצומים, ואין לו כל מחשבה או מוצא לפתרון כיצד להבקיע את המצב. "ר' בן ציון, אני לא יודע מה לעשות" – התאונן ובכה.

רב"צ אמר לו: "אנחנו שנינו באותה ספינה" (אונז ביידע זענען אין די זעלבע שיף). "עם כל זאת, תחשוב עלי ותנסה לדאוג לי בדולרים או בשקלים מידידים וכדומה" – ביקש הידיד ולא הרפה. טלפונים לא היו, ופלאפונים וודאי לא.

חלפו שבועיים, ובצהרי יום, בת הדודה של ר' בן ציון מחו"ל, שלא הייתה שומרת תורה ומצוות בקפידה, דפקה בבית של ר' בן ציון והרבנית. "שלום, הגעתי אמש מחו"ל לכמה ימים (מארה"ב, מקום מגוריה), למטרת סידורים מסוימים", ומסרה לר' בן ציון 75,000 דולר מזומן ואמרה: "כסף זה השגתי עבורך, מפני ששמעתי שאתה מאד זקוק לכסף לנישואי הילדים".

ר' בן ציון לקח את הכסף והודה לה. באותו ערב למדנו יחד, ולאחר סיום הלימוד, הוא הלך יחד עם בנו לבקר את הסבתא – על פי הקביעות שלו לבקר את אמו.

אמו התעניינה ושאלה: "בן ציון, מה עם הכספים לדירה?",, הוא השיב לה כי בת הדודה מאמריקה הייתה אצלו והביאה לו סכום ענק (של דירה בימים ההם), אמרה לו אמו: "זה לא יכול להיות, כפי הידוע לנו היא לא בארץ ישראל, אולי זה היה אליהו הנביא"… ר' בן ציון חייך והשיב לה: "האחרון שאליהו הנביא יתחפש אליו, זו היא…" (כיון שלא הייתה מקפידה כל כך על שמירת המצוות). היא ניסתה להתקשר לפלונית מבני המשפחה, להתעניין מתי בת הדודה הגיעה? והאם הגיעה? לא עלה בידה לבדוק והסיפור נשאר עלום.

בסיום הביקור הקצר בבית אמו, ר' בן ציון המשיך מיד לכיוון ביתו של אותו ידיד, ששבועיים קודם לכן ביכה את מר גורלו. הניח סכום כסף גדול של שבעת אלפים וחמש מאות דולר במעטפה. ציווה על בנו לדפוק בדלת, ולתת את המעטפה ביד (היינו סכום 'מעשר כספים' מ-75 אלף דולר שקיבל).

לא לחינם אמר ר' בן ציון: "אינני מספר כי לא יאמינו לי, יאמרו כי אני מדומיין או שקרן".

 

לא בורחים מיסורים

בשיחה אמר ר' בן ציון לשומעים: הסטייפלער זצ"ל אמר פעם את המדרש בפרשת מקץ: "אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה". וביאר, שהיסורים מוכרחים לאדם, הן לכפרת עוונותיו, והן למען השגת התורה והעולם הבא, והקב"ה שולח אותם בדקדוק עצום מאוד, רק כפי המוכרח לאותו אדם. ועל כך נאמר במדרש "אשרי מי שיסורים באים עליו מהתורה", שכיון שעל כל אדם נקצב יסורים, מי שיש לו יסורים מהתורה – שמתאמץ ללמוד גם בזמנים קשים וגם כשאין לו כח, מורידים לו מקצבת היסורים שהיו אמורים לבוא עליו.

היינו שהצער שבא עליו מחמת לימוד התורה מתוך הדחק וכדומה, אינו צער נוסף לקצבה, אלא שהוא מנכה מהחשבון, והצער הזה הוא גם רווח עצום שאין לתאר שהרי מקבל שכר על הצער – "לפום צערא אגרא", וזהו שאמרו 'אין לך אדם שאין לו יסורים אשרי מי שיסוריו מן התורה'.

 

(מתוך הספר 'ללא שם')