"שישתדל לעשות לחבירו כל קורת רוח שיש בידו, בין בעניני הכבוד, בין בכל שאר הענינים. כל מה שהוא יודע שאם יעשהו לחבירו הוא מקבל נחת רוח ממנו, מצות חסידות הוא לעשותו" (מסילת ישרים פרק יט)
סיפר על עצמו הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: בהיותי תלמיד ישיבה בשנת ת"ש, בישר לי הגאון רבי אליהו מישקובסקי כי "מחר בשעה 11:00 אכניס אותך לבקר אצל הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי". כידוע, רבים השתוקקו להיכנס על הקודש פנימה, לחזות בפני גדול הדור ולזכות בברכתו.
הכנתי עצמי בהתרגשות רבה לביקור המיוחל. באותה עת למדנו בישיבה מסכת יבמות, שהיא מסכת קשה. חשבתי כי הגאון הנערץ יבחן אותי מעט במסכת זו, או יבקשני להגיד לו חידוש כלשהו באחת הסוגיות, על כן לא עצמתי עין כל הלילה אלא ישבתי ושננתי היטב את הגמרא והכנתי חידוש לומר לפני הגאון…
למחרת הגיע הרגע הנכסף. נכנסתי לביתו של רבי חיים עוזר. אנשים רבים המתינו שם להתייעץ עמו. כשראה אותי הגאון אמר לי: "יעקב, שמעתי עליך, עוד מעט אכניס אותך". לאחר מכן קרא לי ונעמדתי בפניו כשכולי רועד מפחד. קוויתי בסתר לבי כי השאלות שישאל אותי בסוגיות מסכת יבמות לא יהיו קשות מדי…
לתדהמתי, שאל אותי רבי חיים עוזר שאלה ראשונה: האם אתה מקבל מכתבים מהבית? עניתי שלא, כי יש גבול ביננו, ההורים ברוסיה ואני בליטא. שאל אותי שאלה שניה: האם יש לך מקום טוב לישון עם שמיכה וכרית? עניתי בחיוב. מכאן עבר לשאלה שלישית – עדיין שום שאלה בעניני יבמות – האם הנעליים שלך במצב טוב? בבקשה תראה לי אותם…
יש לציין כי בדרך כלל אצל הנובהרדוקאיים היו הנעליים קרועות מאוד, אבל אצלי היה במצב די תקין. ואז הוציא רבי חיים עוזר מן המגרה סכום ניכר, בערך 50 דולר של היום, ואמר לי: הדלת שלי פתוחה בפניך בכל עת שתרצה לבוא.
כאן לא יכולתי עוד להתאפק, מסיים רבי יעקב, ופרצתי בבכי… היחס החם והאבהי של גדול הדור לנער צעיר בלתי מוכר, הפתיע אותי לחלוטין. מעשה זה – הוסיף רבי יעקב – נתן לי דוגמה ודרך לכל החיים כיצד צריך לחוש את צרכי הזולת ולהאיר לו פנים.
(איש לרעהו)