"וייטב אלוקים למילדות" (שמות א' כ')
קשה לתאר את מגוון הגמ"חים הקיימים כיום בכל רחבי ארץ הקודש, אכל אין ספק שלהם תרומה מכרעת להצלת רבבות משפחות ממצב של קושי וחוסר עמידה בקשי הקיום. אחד ומיוחד מהם, ומהוותיקים שבהם, הוא גמ"ח 'אהבת חסד' הקיים בואכה ישיבת מיר – מפעל חסד ענק, והכל מכספי אברכים ונדיבים המפקידים כספם בביטחון ובשמחה, ללא כל חשש כי עלולים הם למצוא עצמם יום אחד מול שוקת שבורה כשיתברר להם כי הניחו כספם על קרן הצבי, חלילה.
'שיחו בכל נפלאותיו'! מן הראוי היה לחבר קונטרס על ההשגחה הפרטית המופלאה שסיפרו לנו מפקידים בגמ"ח. אך כאן, נספר לכם כמה סיפורים אמיתיים שאירעו למפקידים בגמ"ח שלנו.
אברך, תלמיד ישיבת מיר, קיבל מתנות לחתונה ונשאר בידו סכום של 4000 דולר. הוא הפקיד אותם בבנק וקיבל עבורם מאתיים וחמשים דולר כרווח שנתי.
כאברך בן תורה, ייסר אותו מצפונו. הוא רואה כל כך הרבה אנשים דחוקים וסובלים שאי אפשר להתעלם מסבלם. הזוג הצעיר הזה החל להסתפק, האם מחובתם להשאיר כסף זה בבנק כדי לסייע בפרנסתם הדחוקה, או שמא עליהם להלוות סכום זה לנצרכים. כששוחחתי איתם אמרתי להם, שבמידה ויפקידו את הכסף בגמ"ח, אין ספק כי ברכת ד' בוודאי תהיה גדולה יותר מ-250 דולר שנתיים. ההחלטה לא הייתה קלה. הם חונכו שאסור לסמוך על הנס, אך לבסוף החליטו שעליהם לבטוח בד' ולוותר על ההכנסה מן הבנק ולהפקיד את הכסף בגמ"ח.
האישה עסקה מעט בהוראת ציור לילדי בית הספר. מאז נישואיהם היא אירגנה חוגים לציור, אך בלא הצלחה גדולה. והנה, נכנסה ההפקדה בגמ"ח 'לפעולה'. שבוע לאחר ההפקדה חזר האברך אלי וסיפר בהתרגשות רבה: 'ראינו בחוש סייעתא דשמיא! למחרת ההפקדה בגמ"ח הלכה אשתי עוד פעם לאחד מבתי הספר הידועים למרות העובדה שפעמים רבות פנתה אליו ונדחתה. היא חילקה פעם נוספת לילדות דפי פירסום על חוג לציור שהיא מקיימת, ותוך ימים ספורים התארגנו כמה קבוצות מבית ספר זה. ההכנסה שנוספה לה מחוגים אלו הייתה לא רק 250 דולר לשנה כי אם 400 דולר לחודש!"
ויש לסיפור המשך. לאברך הזה יש אחות. נערה שסיימה את לימודיה בסמינר ועדיין לא מצאה את זיווגה. היו לה מילויי מקום מעטים, אך רוב הזמן הייתה מובטלת. היא ראתה את התלהבות אחיה מן השינוי הדרמטי שחל אצלו מאז הפקיד את כספו בגמ"ח, ואחרי שהתגברה על חשדנותה, הפקידה בגמ"ח את הסכום הלא גדול שהיה לה באמתחתה, ליום בו תינשא, אי"ה.
וממש לא יאמן, או שמא יאמן ויאמן – למחרת מתקשרת אליה מנהלת בית הספר ומבקשת ממנה שתי בקשות: שתמלא את מקום המחנכת בכיתה ח' למשך שלושה חדשים, ובנוסף – שתהיה אחראית בבית הספר לכל פעילות שעות הפנאי!
והנה עוד סיפור: יהודי ת"ח מחנך ומרביץ תורה התקשר אלי וסיפר שקרא כתבה על הגמ"ח, ויש לו סכום נכבד בבנק, והוא ורעייתו מבקשים להיפגש עמי, ולהתוודע לפעולות הגמ"ח מקרוב. בפגישה, הם התעניינו ושאלו שאלות הגיוניות וענייניות על הגמ"ח, והחליטו להפקיד את הסכום שבידם בגמ"ח. מכיוון שהם פחדו להסתובב עם סכום כזה ברחוב, ביקשו ממני להיפגש בבנק. ביום הפגישה קבלתי טלפון שאין צורך לבוא לבנק, הכסף בביתם. שאלתי את הבעל, 'מה גרם לך לא לפחד?' ענה לי: 'לימדתי היום בשיעור את הגמרא ששלוחי מצוה אינם ניזוקים וחשבתי בלבי, הרי כוונתי היא למצווה ואין לי מה לפחד'. הוא גם נתן הוראה לשחרר כספים מופקדים בתכניות בבנק והפקידם בגמ"ח. אחרי תקופה לא ארוכה התקשר אלי ובישר לי שב"ה זכה לארס את בנו בשעטו"מ, והחתונה בתאריך פלוני ובמקום פלוני והוא ישמח לראותי.
כשהגעתי לחתונה, הוא קיבל את פני בשמחה ובמאור פנים משל הייתי מחותן ראשי. הייתי מופתע. מה לשמחה גדולה זו בראותו את פני? הוא משך אותי החוצה מן האולם וסיפר לי בהתרגשות את הסיפור הבא: בני זה, החתן דנן, אף שהוא בחור מצטיין, התקשה בשידוכים. לפני כארבעה חודשים הזדמנה לידי כתבה על הגמ"ח שלכם. חשבתי בלבי: בכספת בבנק מונח לי סכום כסף נכבד, וגם בתוכניות חסכון. אני ואשתי מרבים להתפלל שהקב"ה יעשה עמנו חסד שנזכה לראות בחופת בננו זה. האמינו שאם נעשה מעשה וניתן את כספנו להטיב עם אנשים רבים, גם הקב"ה יגמול עמנו חסד. לא עבר חודש מאז ההפקדה, והגיעה לבני הצעה שמצאה חן בעיניו. התפללתי לה' שתי תפילות: א. שנזכה לראות בקרוב בנישואי בננו. ב. שנוכל להמשיך להפקיד כסף זה בגמ"ח, וב"ה שתי התפילות הללו התקבלו. ב"ה היום באת לאחל מזל טוב בחתונת בני, וגם הסתדרנו עם ההוצאות הכספיות של שידוך זה בלי להוציא את הכסף מהגמ"ח, ברור לי שבזכותכם זכיתי לשמחה זו, ולכן אני כה שמח לקראתך!
והסיפורים האמיתיים ממשיכים וזורמים מפיו של הרב קופרמן:
הגיע אלי זוג שבתם בת 22 מחכה לזיווגה. הם בקשו להפקיד בגמ"ח את הכסף שהכינו עבור נישואיה. אמרתי להם שאני מתלבט האם לקחת הפקדה זו, כי אני סופק בין טובתם לטובת הגמ"ח. בשבילכם זו אכן טובה גדולה, מפני שהשותפות שלכם עם הגמ"ח תוסיף לכם זכויות רבות מאד, ומהניסיון ראיתי כמה פעמים שאלו המפקידים בכגון זה, תוך שבועות מספר בעזהי"ת התבשרו בשורות טובות. אולם לגמ"ח, לא מועילות כל כך הפקדות גדולות לתקפות קצרות. אך כיון שכוונתכם לטובה ואנו חפצים בטובתכם, נזכה אתכם להיות שותפים עמנו. הם הפקידו את כסף הנדוניה והלכו בציפיה לישועה.
כעבור כששה שבועו מודיעים לי המפקידים המאושרים שהם ניצחו אותי! ב"ה הבת שלהם התארסה והשידוך שהם עשו מאפשר להם להשאיר את ההפקדה בגמ"ח. שמחתי בשמחתם, ואני מוכן לספוג עוד ניצחונות שכאלו…
ועוד מעשה, ביהודי יקר שהפקיד בגמ"ח – לאחר התלבטויות רבות מאד – סכום לא גדול. הוא בירר פעם ועוד פעם על יתרונות הגמ"ח, כמה שווה הונו העצמי, בקיצור – מלא דאגות. לאחר זמן כשעקב אחרי פעילות הגמ"ח וראה גם שיכול למשוך את הפקדתו ללא קשיים, הגיע יום אחד והפקיד סכום נוסף גדול יותר. היינו צריכים לשטוף את הידיים אחרי ספירת הכסף, השקיות היו מרופטות, ושחורות מאבק! האיש החזיק במשך שנים את כספו בעליית הגג בביתו, משום שלא היה לו מקום אחר לשים את הכסף.
ניכר היה שיש לאדם זה עוד הרבה כסף, אך הוא חושש לאמינות הגמ"ח. בדרך כלל אין אנו נותנים מידע על היקף הגמ"ח מטעמים מובנים, אולם כיון שראינו את התועלת שבדבר, לקחנו אותו לשיחה, נתנו לו תמונה על הקרן הקבועה של הגמ"ח ועל הפיקדונות שבאמתחותיו. הוא ראה שהגמ"ח מנוהל בצורה תקינה ויציבה, ויש מספיק כסף בקרן הגמ"ח בכדי שלא ניפול. לאחר ימים ספורים הוא הגיע עם סכום נוסף וגדול יותר, הוא הודיע שהסכום ניתן רק לחודשיים, התלבטנו האם לקחת סכום גדול לזמן קצר, ובכל זאת החלטנו לקחת. עברו שנתיים וחצי והאיש לא רק שלא הוציא את כספו, אלא בא להוסיף עוד כסף .
יהודי יקר זה אמר לנו, כי מאז ההפקדה חלה ברכה בעסקיו, ולא הזדקק לכסף שהפקיד, אפילו בזמן שחיתן את בתו וקנה לה דירה. והחשוב מכל – כך אמר – בכל השנים הארוכות שהכסף היה מוחבא אצלי, הייתי טרוד בדאגות ובכאבי ראש אולי יבואו 'אורחים' כדי להציץ בעליית הגג… כעת לא זו בלבד שהסיוט התמידי חלף, תחתיו באה תחושה נעימה וחיובית, שבכל רגע ורגע נהנה מישהו מכספו, והוא שותף לעשיה כל כך גדולה.
(יתד נאמן – סוכות תש"פ, הרב ב. הלחמי)
