הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים (אבות ה יג)
כשבנו את הבנין החדש של ישיבת בריסק ברחוב פינס בירושלים, קומה אחת נתרמה ע"י משפחת רייכמן, השניה ע"י משפחת שינקופ, ואילו השלישית נתרמה ע"י כל התלמידים ומוקירי בריסק, וזאת על פי הוראת הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, בן הגרי"ז, שלא הסכים בשום אופן לקבל סכומי עתק שרצו כמה נדיבי עם לתת לו עבור הקומה השלישית. נימוקו היה כי יש לזכות את הרבים במצוה חשובה זו.
בענין זה מסופר מעשה נפלא שהתרחש עם הרמ"א זי"ע, שיום פטירתו חל השבוע, בל"ג בעומר. בעירו קראקא התגורר יהודי שואב מים שבני העיר כינו אותו "יענקל דער שיכור" – יעקב השיכור. בסוף כל שבוע לאחר שקיבל את משכורתו היה ניגש לחנות לקנות 'מעד', מי דבש חריפים, כעין שכר, והיה מבזבז על כך את כל כספו.
פעם אחת עמדה אשה עניה ליד אותה חנות והתחננה על נפשה ועל נפש בניה שאין לה מאומה עבור שבת קודש. באותה שעה הגיע אותו שואב מים לקנות את ה'מעד'. מתוך מרירות הגביהה אותה אשה את קולה ואמרה: "הנה יעקב מתכוון לבזבז את כספו על 'מעד', כאשר באותו זמן אני מחוסרת כל, עד שאף בשביל נרות שבת אין לי כסף". שואב המים שמע את דבריה, הם נכנסו ללבו ומיד תרם לה כסף רב עבור כל צרכיה לשבת קודש. לאחר מכן פנה לביתו, ושם התמוטט ונפטר לבית עולמו.
במוצאי שבת הופיע לפתע יעקב לפני הרמ"א בביתו והודיע לו כי הוא מוזמן לבוא לדין תורה לפני בית דין של מעלה. הרמ"א טרם ידע שהוא נפטר, ולכן חשב שזהו אחד מן השגעונות של 'שיכור העיר', וסילק אותו מביתו. אולם אחרי כן הרהר הרמ"א בלבו – כיצד הצליח יעקב להכנס לביתי, והרי הדלת היתה סגורה? יצא הרמ"א לברר ענין זה ואז נודע לו שיעקב נפטר בערב שבת והלוויתו התקיימה כבר לפני כניסת שבת.
הרמ"א חזר לביתו בציפיה ששואב המים יתגלה אליו שוב, וכן היה. יעקב שב ואמר לרמ"א כי הוא מוזמן על ידי בית הדין של מעלה. הפעם גילה לו שהיות ונתן צדקה לאשה הנ"ל בערב שבת, הדבר גרם לו לזכות גדולה בשמים ולכן מינו אותו להיות שליח להזמין את הרמ"א השמימה. הרמ"א שאלו מהי התביעה שבגללה הוא מוזמן לדין, ויעקב גילה לו כי הסיבה היא, היות ועבור כל צרכי הרבים הוא אוסף כסף ממקורביו נדיבי לב הנשמעים לבקשותיו, ואינו פונה להמון שיתן לו תרומות קטנות. וזוהי תביעה גדולה עליו, היות והוא מונע בכך את מצוות הצדקה מכלל ישראל. צרכי הרבים אינם חלקם הפרטי של כמה נדיבים אמידים, אלא הם מוטלים על הציבור כולו, וזוהי זכות גדולה לציבור הכללי לתרום עבור צרכי הרבים. ואכן הרמ"א קיבל על עצמו לתקן ענין זה.
(ע"פ קריאה בקריה)