יעקב א. לוסטיגמן
"באחרונה נערכה בחצר הקודש פיטסבורג, אליה אני משתייך, שבת ההתאחדות השנתית, הנערכת תמיד בשבת שלפני יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר בעל ה'אמונות אברהם' מפיטסבורג זי"ע", מספר הרב שפרכר.
"בשבת זו אנו סועדים את כל סעודות השבת בצוותא, יש אולם מיוחד לגברים, אולם לנשים, אולם לילדים ואולם לילדות.
"בסעודת ליל שבת בא מישהו ואמר לי שהילדים שלי לא יכולים לאכול כי הם עדיין לא שמעו קידוש. גם אני התמהמהתי וטרם קידשתי על היין, מיהרתי לעלות לאולם של הילדים ולקדש להם.
"רק נכנסתי לאולם והנה חיכתה לי קבלת פנים מפתיעה. ה'מלמד' שהיה אחראי על הילדים ראה אותי נכנס לאולם, הוא השקיט את כל הילדים ואמר להם: 'ילדים, זה עתה נכנס לאולם יהודי שסיים את כל הש"ס, בואו נעמוד לכבודו'.
"הופתעתי מאוד, אבל הילדים דווקא הגיבו בטבעיות. הם מיהרו לעמוד ואפילו החלו באופן ספונטני לשיר ולרקוד לכבודה של תורה. האמת, המחזה הזה מאוד ריגש אותי, לאו דווקא בגלל שאני הייתי זה שהיה הפעם במרכז העניינים, אלא עצם העובדה שהילדים יודעים להעריך ולכבד 'יהודי שסיים ש"ס' הייתה מרגשת מאוד. בקהילה שלנו יש כמובן עוד אברכים רבים שסיימו את הש"ס יחד עם כל עם ישראל, ואני בהחלט סבור שצריך לכבד כל אחד ואחד מהם על ההתמדה, על השקידה, ועל כך שזכה לסיים את הש"ס.
"אבל אז הגיעה הפתעה נוספת. אותו מלמד הורה לילדים לשבת ודרש ממני שאשא בפניהם דבר תורה. 'רקדו לכבוד התורה, אולי זה הזמן לדבר עם הילדים קצת ולנצל את הנכונות שלהם לשמוע ולקבל כעת דברי חיזוק וחסידות'.
"לא היו לי הרבה ברירות, עמדתי שם וסיפרתי להם סיפור שבדיוק שמעתי על מקרה שאירע בביתו של הגאון רבי אריה שכטר זצ"ל – כשהרבנית שלו הייתה חולה מאוד, ולאחר אשפוז ממושך שלחו אותה הביתה ימים אחדים לפני חג הפסח, כשהרופאים מסבירים שאין להם שום אפשרות לסייע לה, ועדיף שהיא תבלה את ימיה האחרונים בביתה ובחיק משפחתה.
"בנה, רבי אברהם ישעיהו שליט"א, הגיע לבקר וראה את אמו שוכבת במיטתה באפיסת כוחות. הוא חשב בלב עגום על כך שכעת בכל בתי ישראל עקרות הבית טורחות ועמלות, מסיימות את הניקיונות האחרונים ומתחילות לבשל לכבוד החג הקרב ובא, ואמא שלו שוכבת כך כשהיא מוקפת במכשירים רפואיים והמראה שלה מעורר רחמים.
"יצא רבי אברהם ישעיהו מבית הוריו כדי להמשיך בסידורי החג, אבל פניו לא היו לו עוד. הוא היה מהורהר ושבור מאוד, והנה פוגש אותו הצדיק רבי דוד פרנקל ושואל אותו: "ר' אברהם ישעיהו, מדוע נפלו פניך? מה קרה לך?".
"הוא לא היה צריך לשאול יותר מדי, רבי אברהם ישעיהו שיתף אותו במה שראו עיניו מקודם בבית הוריו, ובצער הגדול שהוא מלא בעקבות כך.
"אמר לו רבי דוד: 'הרי אנחנו נמצאים עכשיו ממש ימים אחדים לפני חג הפסח. אתה יודע מה קורה בערב פסח? ערב פסח זה יום מיוחד מאוד, בגלל שביום זה מסיים הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א את הש"ס כולו ובסיום הוא שותה מעט יין לכבודה של תורה. אומרים שביין הזה טמונות סגולות נפלאות. אני מציע שתיקח קצת מהיין הזה ותיתן לאמך לשתות. בטוחני שזה ישפר מאוד את מצבה'.
"רבי אברהם ישעיהו לא היסס, הוא מיהר לפנות לביתו של מרן שר התורה שליט"א, וביקש מהרבנית ע"ה, שמחר, כשהרב יעשה סיום, שתשמור לו קצת יין כדי שיוכל לתת לאמו החולה. הרבנית כמובן הסכימה ברוחב לבה הרחום, אבל בסופו של דבר הצליח רבי אברהם ישעיהו להגיע בעצמו למעמד הסיום, ולקחת עמו מעט מאותו יין הסיומים של הגר"ח שליט"א.
"הוא שב לבית הוריו במהירות האפשרית, והפקיד בידי אביו הגר"א שכטר זצ"ל את יין הסיומים, כדי שישקה מעט את רעייתו החולנית, בתקווה שייטב לה מעט. הוא עצמו מיהר לביתו כדי לעסוק במצוות של ערב החג, בשריפת החמץ ובהכנת צרכי החג האחרונים.
"כעבור מספר שעות הגיע רבי אברהם ישעיהו לבית הוריו כדי לדרוש בשלום אמו וכדי לסייע לאביו בהכנות האחרונות לקראת החג…
"הוא נכנס הביתה ועיניו נפערו בתדהמה: אמו מהלכת לה במטבח, כשהיא מבשלת מאכלים לכבוד החג, שוטפת כלים ומתפקדת כמעט כאחד האדם. הוא חשב שקורות הבית נופלות על ראשו מרוב הלם ותדהמה.
"'מה קרה?', שאל את אביו בהפתעה גמורה, 'מה קרה לאמא?'.
"עכשיו היה תורו של רבי אריה להיות מופתע: 'מה זאת אומרת מה קרה? כבר הספקת לשכוח? הרי אתה במו ידיך הפקדתי בידי את יין הסיומים של מרן שר התורה… האין זה ברור מאליו שליין הזה תהיה השפעה משמעותית על מצבה הרפואי של אמא?!'.
"הילדים שישבו באולם היו מרותקים לסיפור המיוחד הזה", מספר הרב שפרכר, "אז אמרתי בלבי, זה הזמן להחדיר בהם את ההערכה ללימוד התורה בכלל וללימוד הדף היומי בפרט.
"סיפרתי להם את הסיפור הידוע אודות קדוש ישראל החוזה מלובלין זי"ע, שהגיע פעם למקום כלשהו וביקש לשאול את בעל הבית אודות השעון שהיה תלוי בביתו: 'בדרך כלל אני שומע את השעונים מתקתקים בעצב', אמר, 'כל תקתוק מזכיר שעברה־חלפה שנייה אחת נוספת שמקרבת אותנו אל יום מותנו חלילה; אבל השעון הזה הוא שעון של שמחה, כל תקתוק מזכיר לי שהנה התקרבנו בשנייה אחת נוספת אל הגאולה השלמה, הגלות הופכת קצרה יותר עם כל תקתוק נוסף'. בדקו ומצאו שהשעון הזה שימש את סנגורם של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע.
"המעשה הזה מתאים במיוחד ללומדי הדף היומי. למה? כי אדם שאינו לומד תורה, כל יום נוסף שעובר עליו זה יום שמקרב אותו למוות חלילה. זה יום נוסף שהתבזבז. יום עצוב!
"אבל מי שלומד דף היומי הוא מסתכל אחורה ואומר לעצמו, אוח! איזו שמחה, איזה אושר! הנה, עברו 300 ימים שאני לומד בהם דף היומי, למחרת הוא שמח כל כך על היום ה־301, וכך הוא זוכה להגיע ל־2,000 דפים ויותר. השעון שלו מתקתק בקצב של שמחה, בקצב של סיפוק ואושר!".