שח הרה"ק ה׳אמרי יוסף׳ מספינקא זצ״ל: הנה אנו רואים כמה פעמים שהאדם מתפלל ואינו נענה בתפילתו, וצריך להבין על מה ולמה, הרי השי״ת הוא שומע תפילת כל פה ולמה אינו נענה? והתירוץ לזה, כי עוונות האדם גורמים ח״ו שלא יתקבלו התפילות ח״ו, כי המה מסך המבדיל בינו לבין קונו ית״ש.
והעצה לזה היא להרהר בתשובה מעומק הלב, ותיכף סר ממנו תואר שם רשע, כמאמר רז״ל במשנה מפורשת (קידושין מט, ב) 'המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק, אף על פי שנמצא רשע גמור הרי זה מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו' – והוא סגולה גדולה לקבלת התפילה.
ובכך הוא מסביר את הפסוק (שמות ג ט) "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי" וגו׳: "והנה בוודאי ישראל היו מתפללים במצרים מתוך קושי השעבוד, אמנם לא נתקבלה תפילתם עד עתה, שעשו תשובה, כמו דאיתא במדרש (תנד״א יז) שישראל עשו תשובה בסתר, וע״י שעשו תשובה נתקבלת מיד תפילתם.
"והנה נודע מה שדרשו חכמינו ז״ל (ב״ר כא, ו) אין 'ועתה' אלא תשובה, והטעם, כתב הרב הגדול חיד״א ז״ל (בס׳ ׳דבש לפי׳ מערכת ו סי׳ יא), כי תיכף בהרהורי תשובה, באותו רגע ייפרד הקליפות ויתחבר בקדושה. וזהו 'ועתה', כלומר, 'עתה' כמו 'רגע' בהרהור תשובה, תיכף עביר ומהני, עכ״ד.
"וזהו כוונת הפסוק 'ועת״ה, ר״ל שישראל עשו תשובה הנרמז בתיבת ועת״ה, לכן 'צעקת בני ישראל באה אלי'. משא"כ קודם התשובה לא באה אלי, כי העוונות היו מסך המבדיל, רק כשעשו תשובה נתקבלה תפילתם ברחמים וברצון אכי״ר.
בעניין גודל מעלת הרהור תשובה, מסופר (הובא בספה״ק 'בית אברהם'): בשולחן הטהור של הרה״ק המגיד מטשערנאביל זצוק״ל ישב פעם איש אחד שמעשיו לא היו הגונים, ונאנח מתוך עומק לבבו להשי״ת. שמע המגיד זצוק״ל את אנחתו, ואמר: מי שאינו מאמין שכשאיש יהודי נאנח ועושה תשובה לפי ערכו, הקב"ה מקבלו מיד, הרי הוא אפיקורס.