שח הגה"ח רבי אהרן טויסיג שליט"א באחד ממשאותיו, וכפי שהדברים מובאים בספר 'כבודם של ישראל':
המוני בני הישיבה ששבים הביתה ב'בין הזמנים', ומברכים כיאה וכיאות 'ועל שולחן זה שאכלנו עליו' – נזכרים בערגה בשולחן אחר, שחבל מאוד שאיננו בביתם – השולחן בחדר האוכל של הישיבה…
שולחן קסום הוא שולחן האוכל בישיבה. הפלא ופלא. פלאי פלאות נעשים בו.
יורדים מתפילת שחרית לחדר האוכל, ורואים שהשולחן הצמיח יש מאין ארוחת בוקר מלאה. הלא תודו: נס מופלא! הכל בכל ערוך ומוגש: סלסלות, ובהן לחם טרי פרוס, פנכות חמאה ומרקחת, קערת סלט וגביעי לבן, צלחות וסכו"ם, קנקן שתיה וכוסות לבל יחסר המזג…
אוכלים ושותים, ומברכים וקמים, משאירים הכל מאחור, ואל דאגה. כבולעו כך פולטו, שולחן הפלא מתרוקן מעצמו. הכלים מתנקים ומאופסנים. עובדה: כשחוזרים בצהריים מוצאים, שהשולחן כיסה עצמו במפה, ועליו מערכות כלים בשריות, פת במלח כדרכה של תורה, ועוד תוספות ומנות עיקריות כיאה לעמליה. 'לא ניתנה תורה, אלא לאוכלי המן'. ממש, יורד מן השמים, וחם השמש ונמס. כל מה שצריך הוא לאסוף ולאכול…
כמה חבל שאין שולחן מופלא כזה גם בבית. כמה חבל שיש לערוך את השולחן, להגיש לשולחן ולהוריד מהשולחן. וחבל שבעתיים, שבני התורה היקרים המסולאים בפז נדרשים לתרום חלקם. ומה יהיה על כבוד התורה? והלא אמרו (בבא בתרא ח ע"א) שהמטיל משא עבודת המלך על תלמידי חכמים עובר על ציווי התורה, הנביאים והכתובים!
ואמנם יש כאן מצות עשה של כיבוד אב ואם, אבל גמרא מפורשת היא (שבועות ל ע"ב) שמצות עשה של כבוד התורה דוחה מצות עשה אחרת, בשב ואל תעשה. וכאן, אח, איזה 'שב ואל תעשה' מהודר! ובנוסף, הרי מזכים את האחיות – וגם את האם – במצות עשה של כבוד התורה, וגדול המעשה יותר מן העושה, נמצאים מרוויחים מכל צד!…
מרוויחים, אולי, אבל מכל צד? – ספק רב. מצות כיבוד אם ודאי מפסידים. והוקש כבודה לכבוד המקום, ומוראה למוראו. והיא מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, מלבד הקרן הקיימת לו לעולם הבא.
לפני מאה וארבעים שנה חי באיזמיר הגאון הקדוש רבי חיים פלאג'י זצ"ל. מלבד חמישים וארבעה חיבורים שהיו למאכולת אש, בהם רבבות תשובות להלכה, חידושים על התלמוד בבלי וירושלמי, זוהר ומדרשים, חיבור על כללי הש"ס והפוסקים, ועוד, הניף ידו בשנית וכתב שבעים ושנים ספרים, כמנין שמו 'חיים' עם האותיות וכנגד שם ע"ב [שם הוי"ה במלוי יודי"ן] וכמנין 'חסד'.
בספרו 'תוכחת חיים' (פרשת תולדות) כתב, וזו לשון קדשו: 'מזקנים אתבונן, ואבותינו ספרו לנו, וגם ראינו בעינינו'.
'הרבה בני אדם אשר הכרנו והבחנו בהם שהיו מכבדים לאב ואם שלהם כראוי, זכו לכבוד גדול ועושר ובנים ואריכות ימים ושנים, וכל מי שלא היה נוהג כשורה לכבד את אביו ואת אמו כראוי, הפך עליו בלהות, וצרות רבות סבבוהו, ולא יצאו מן העולם עד שירדו מנכסיהם בעניות גדולה, ולא היתה להם הצלחה וברכה בכל מעשה ידיהם. ומהם פגעו בהם חלאים רעים, ומהם לא זכו להבנות, ויצאו מן העולם הזה בפחי נפש, בר מינן'.
'ועוד מצאנו ראינו ברוב מהם, בשני אחים, שאחד מהם קיים מצות כיבוד אב ואם כראוי כהוגן וכתקנת חז"ל, ועוד לו אח אחר, שלא קיים באביו ובאמו מצות כבוד אב ואם ככל הצורך. אותו אח, שקיים המצוה של כיבוד אב ואם כדת של תורה, האריך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים, בבנים ובני בנים, גם עושר וגם כבוד. ואותו אח אחר, שלא קיים מצות כיבוד אב ואם כראוי, ירד פלאים ונצרך לבריות בעניות גדולה, והוא נצרך לאח העשיר, וגם צרות רבות סבבוהו", יעויין שם, שהאריך.
אם כן, אשרינו מה טוב חלקנו, שההורים שיחיו לא רכשו שולחן פלאים כמו בישיבה, ושולחנם אינו מצמיח ארוחות, ואינו מתנקה מאליו, ובהושטת יד להגיש ולהוריד זוכים בשולחן ערוך ומלא ברכת ה' בשני העולמות. כמה יש להודות על ההזדמנות הנפלאה הנקרית לידינו בעיקר בחופשת 'בין הזמנים'!
אה, ובנוגע לכבוד התורה, אל לנו להטריד את עצמנו. נאמנה עלינו הבטחת התנא הקדוש ועצתו: 'למד מאהבה, וסוף הכבוד לבוא' (דברים סב ע"א)…