השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
תשעה ערמות חמץ ואחת מצה ונטל עכבר מאחת מהם ונכנס לבית בדוק האם צריך לבדוק את הבית? • איך יתכן שעכבר נכנס לאחד משני בתים והרב יגיד לכל אחד מבעלי הבתים 'העכבר לא נכנס אליך'? • ומדוע כאשר נכנס אחרי העכבר לבית ולא מצא את הככר שהכניס העכבר א"צ לבדוק את הבית? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תל"ט במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
תשעה ערימות עם ככרות שכשרים לפסח, ולידם עומדת ערימה עם ככרות של חמץ, ובא עכבר ונטל ככר מאחת הערימות, ואנחנו לא יודעים מהיכן העכבר נטל, האם מן החמץ או מן המצה, והעכבר נכנס עם הככר לתוך בית בדוק, הדין הוא, שצריך לחזור ולבדוק את הבית, ובאופן עקרוני כפי שמבואר בסי' תל"ח, עכבר שנכנס עם ככר בפיו לתוך בית בדוק, צריך שוב לבדוק את הבית, והחידוש כאן הוא, שאע"פ שיש כאן תשעה ערימות של מצה דהיינו, ככרות כשרים, מול ערימה אחת בלבד של ככרות חמץ, והעכבר נטל מאחת מהם, אנחנו מחמירים וחוששים שנטל מן החמץ, וא"א לומר שנלך בזה אחר הרוב והעכבר נטל מן המצה, מכיוון שהעכבר הוא בא אל הערימות, ויש בזה דין של 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', ואין כאן תשעה מול אחד, אלא יש כאן חמישים על חמישים, ואע"פ שכאשר אדם ביטל את החמץ, שחיוב הבדיקה והביעור הוא רק דין דרבנן, אז גם אם נאמר שכל קבוע כמחצה על מחצה, אבל סוף סוף יש כאן ספיקא דרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, בכ"ז אומר המ"ב, בדיקת חמץ שאני, שחז"ל תיקנו אותה על הספק, שהרי איננו יודעים שיש ודאי חמץ בבית, אלא רק חוששים לכך, ומכיוון שכך, גם כאן יש לי ספק, אולי העכבר נטל מן המצה, ואולי מן החמץ, ולכן כל קבוע וכו', ויש כאן ספק שקול.
כל האמור לעיל הוא כאשר העכבר הגיע אל הערימות, אבל אם אחת מן הככרות פירשה, ואיננו יודעים מהיכן היא פירשה, בזה הדין שונה, ואנחנו אומרים 'כל דפריש מרובא פריש', ותולים שהככר שפירשה היא מערימות המצה, ומביא המ"ב, שבכל דפריש הולכים אחר הרוב רק לעניין בדיקת הבית, שהבית לא צריך שוב בדיקה, אבל לעניין אכילה לא, אלא אסור לאכול את אותו ככר.
שתי ערימות, אחת של חמץ, ולידה ערימה של מצה, ולידם שני בתים, אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ובאו שני עברים, אחד נטל ככר חמץ, ואחד נטל ככר מצה, ושניהם נכנסו לתוך הבתים, ואיננו יודעים מי נכנס ולאן, תולים להקל שהעכבר עם החמץ נכנס לבית שאינו בדוק, והעכבר עם המצה נכנס לבית הבדוק, וטעם הדבר מבאר המ"ב, כיוון שביטלו, וממילא הוי ספיקא דרבנן, וא"צ לחזור ולבדוק, וזה לשיטת הרמ"א בסעיף א' שאומר, שאם מדובר בככר קטן שיש אפשרות שהעכבר יאכל, באופן כזה גם אם העכבר הלך למקום הקביעות, אנחנו מקילים, כי יש כאן ספק ספיקא, ספק אם הוא נטל חמץ, או נטל מצה, וגם אם הוא נטל חמץ, אולי הוא אכל אותו, וכך כאן, אם מדובר בככר קטן גם אם הוא לא ביטל, אנחנו תולים להקל.
שני בתים בדוקים, ויש ערימה של חמץ, ועכבר נטל מן הערימה, ואיננו יודעים לאיזה בית הוא נכנס, תולים להקל, ואומרים לכל בית ובית שהוא כשר, ומוסיף המ"ב, שאפילו אם שני בעלי הבית של שני הבתים באו יחד לשאול את הרב, הרב יגיד לאדם הראשון, העכבר עם החמץ לא נכנס אליך, ולאדם השני הוא יגיד, העכבר עם החמץ לא נכנס אליך, כי תולים להקל, ואע"פ שהעכבר בכל מקרה נכנס לבית אחד, אבל כלפי כל בית ובית אנחנו אומרים, שאליו הוא לא נכנס, אבל הרמ"א חולק על זה וסובר, שאם באו לישאל כאחת, צריך להחמיר, ורק אם באו בזה אחר זה, תולים להקל.
עכבר שנטל ככר חמץ ונכנס לבית אחד, והוא יודע לאיזה בית, ונכנס אחריו לחפש את הככר, ובדק ולא מצא כלום, א"צ לבדוק פעם נוספת, ואפילו אם לא ביטל את החמץ, וטעם הדבר מבאר המ"ב, כיוון שהוא בדק ולא מצא, אנחנו תולים שהעכבר אכל את אותו ככר, והבית כשר.
אדם שראה עכבר שנכנס עם ככר חמץ לתוך הבית, ונכנס אחריו ובודק את הבית, ורואה את הככר, א"צ לחזור ולבדוק, כי אנחנו תולים שהככר שהוא מצא, זה הככר שהעכבר הכניס ולא ככר אחרת, ומביא המ"ב, שלשיטת השו"ע, אין חילוק בין אם ביטל ללא ביטל, והטור חולק וסובר, שאפשר להקל רק כאשר הוא ביטל, ואם לא ביטל, צריך לבדוק את כל הבית, והרמ"א סובר כשיטת הטור.
אדם שזוכר שהיו לו תשעה ככרות, ובדק ומצא עשרה, מבואר בשו"ע, שזה סימן לכך שכל הערימה היא לא הערימה שאתה זוכר אותה, והערימה שאתה זוכר אותה, חולדה פיזרה אותה בבית, והערימה הזאת היא ערימה אחרת שאדם אחר הכניס, וצריך לחזור ולבדוק את כל הבית כדי למצוא את התשעה ככרות, וכן אם הניח עשרה ומצא תשעה, גם בזה אנחנו אומרים שהם ככרות אחרים, וצריך לחפש את העשרה בבית, אבל על הלכה זו יש חולקים וסוברים, שאדם שהניח עשרה ומצא תשעה, כל מה שנאמר שהוא צריך לחפש אחרי כל העשרה שהניח, זה רק כאשר הם היו קשורים יחד, ומצא תשעה, אנחנו תולים שכל העשרה התפזרו והתשעה הם אחרים, אבל כשהעשרה אינם קשורים, ומצא רק תשעה, אנחנו תולים שרק אחד מהם התפזר, ומביא המ"ב, שהלכה כדעה זו.
אדם שהניח חמץ בזווית צפונית, ופתאום מצא חמץ בזווית דרומית, ואת החמץ שבזווית צפונית אינו מוצא, יחזור ויבדוק את כל הבית, שמא מה שמצא בזווית דרומית, הוא חמץ אחר, ומה שהניח בזווית צפונית, קטן או עכבר לקחו אותו, והאחרונים הסכימו, שאם כבר ביטל או שיש זמן לבטל, א"צ לחזור ולבדוק.