"…כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים, תמצאם, עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלהות ומן האחדות, אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכוונת תקנה, אלא שקצתם גלוים וקצתם נעלמים" (שער הבחינה פרק ה').
המרחק בינינו לשמש הוא 150 מיליון ק"מ. זה מתואם עם כדור הארץ. לו היה המרחק קצר יותר היו כל מימינו מתאדים, ואנו היינו לפידים במדורה עליזה של כל העולם. לו היתה השמש קצת מתרחקת, היינו גושי קרח בתא הקפאה עצום. אלפי כוכבי שביט עפים כל יום לקראתנו במהירות של עד 60 ק"מ לשניה, ורק שכבת האויר המקיפה את כדור הארץ מגנה עלינו מפניהם. שכבת אוזון דקה המקיפה את כדורנו מעכבת את הגלים הקצרים של השמש ומסננת עבורנו רק מעט מהם, כדי שעינינו וגופנו יוכלו להתקיים בפני הקרניים האולטרא סגוליות.
'כוכב' (מרקור) מפנה תמיד צד קבוע לשמש, על כן צידו האחד שומם בשל החום וצידו האחד שומם בגלל הקור. זה היה קורה לנו אילו כדורנו היה מסתובב סביב צירו פעם ב-240 שעות. ביום חם אחד היה הכל נשרף, בלילה קר אחד הכל קופא. הסיבוב העכשווי, פעם ב-24 שעות, מתאים בדיוק. גם הציר המשופע של 23 מעלות של כדורנו הוא מדוייק ומעניק לארץ את עונותיה. בזוית אחרת היו כל המים מצטברים בקטבים כהררי קרח, והשטח בין קו המשוה לקטבים היה הופך למדבר עצום.
לו היה באויר 50 אחוז חמצן ולא 21 אחוז כדרוש וכפי שקיים במציאות, ברק אחד היה מפוצץ ומבעיר את כל יערות העד. אנו נושמים חמצן זה ומעבירים אותו על ידי הדם לכל חלקי הגוף לשם שריפת מזוננו. משריפה זו נוצר בתאינו גם פחמן היוצא דרך הריאה מגופנו ונקלט על ידי הצמחים התלויים בפחמן. הם מפרידים אותו לפחם הבונה את גופם, ומהפחם ומהמים יוצרים סוכר, סיבים, פרחים, פירות ועוד. הם גם יוצרים חמצן ומשחררים אותו לאויר כדי שיהיה לנו שוב מה לנשום, להפריד ולספק לצמח שוב פחמן, וחוזר חלילה. תיאום ממש מושלם.
גם הדומם, כדור הארץ, פועל לעזור לנו לקיום חיינו. באדמה נוצר גז מתאן, המסייע בהעברת המימן מכדור הארץ לסטראטוספירה בכמויות הדרושות לקיום ריכוז נאות של חמצן באטמוספירה התחתונה. יצרנית גז זה היא החיפושית. אולוק, החוקר הנודע, כתב בניוז וויק: "יש ביולוגים העוסקים בחקר החיפושיות על האדמה. הם שמו לב לכך שמשתחררת מהן כמות מסויימת של גז מתאן. לא היתה לזה משמעות רבה לגביהם. מדענים אחרים שחקרו באטמוספירה העליונה הבחינו במובן בגז המתאן, אך אין הם יודעים מאומה על החיפושית". כך לא כל הקשרים נראים לעין…
(הרב ישראל הס, 'למעלה מן השמש' שבט תשנ"ב)