תחת אחד השיחים דיברו פעם עם רבינו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א על משרת מגיד שיעור בישיבה, ואז סיפר על עצמו את הסיפור הבא: כשהייתי בחור למדתי בישיבת לומז'א בפתח תקוה. סמוך לישיבה היתה ישיבה לצעירים שלמדו שם גמרא בבא מציעא. באחד הימים המגיד שיעור הוצרך להחסיר, אז ביקשו ממני שאבוא להשלים את מקומו (-כנראה חיפשו בחור שיוכל לבוא בלי מיד להכין מראש את החומר הנלמד…) הגעתי והתחלתי ללמוד זה, היה פרק המקבל.
אני מתחיל לקרוא ולהסביר, ואז אחד התלמידים מבקש רשות לצאת לצרכיו. כמובן, הסכמתי, הלא הלכה היא שאסור להשהות את נקביו. נערים אחרים הבחינו באיזה קלות אני נותן אישור לצאת, וכך אחד אחרי השני ביקשו לצאת גם… כמובן שלא יכולתי לסרב. כך שכמעט כולם ניצלו את ההזדמנות לצאת, מלבד אחד… כנראה חס הוא עלי שלא אשאר לבד…
פניתי אליו ואמרתי לו בחיוך, אולי תבקש גם אתה לצאת, ואז הכיתה תהיה ריקה ואוכל לחזור לתלמודי… הסוף היה שהם חזרו לכיתה ולמדו משנה אחת, ואז לא כבר היה להם כוח… רואים שלא מספיק לדעת את הגמרא, גם צריך סייעתא דשמיא ולדעת איך להסתדר עם צעירים.
(דברי שיח)