היום נלמד: ברכה על תערובת משני מינים
יום ראשון כ"ח באדר תשע"ז
מה מברכים על תערובת של שני מאכלים שברכתם שונה?
תערובת של שני מאכלים שברכתם שונה - אם אחד מהם הוא המרכיב החשוב והעיקרי לעומת האחר, יש לברך עליו אף אם הוא מהווה מיעוט בתערובת, והשני נטפל אליו ונפטר בברכתו; ואם שניהם חשובים ועיקריים במידה שווה, אך אחד מהם מהווה רוב בתערובת, הוא נחשב לעיקר. ואם אחד מהם הוא מחמשת מיני דגן - הוא נחשב כעיקר אף אם הוא מהווה מיעוט בתערובת, וברכת התערובת 'מזונות'. דין זה אמוּר רק כשהדגן מופיע בתערובת כמאפה או כתבשיל, אבל גרגרי דגנים שלֵמים שהתבשלו כמות שהם ולא התמעכו ולא נדבקו, וכל שכן דגן חי - דינם לעניָן תערובת הוא כשאר המינים. [שו"ע ב, משנ"ב ב ו־ו, (ושעה"צ כז); ביאורים ומוספים דרשו, 6; וראה משנ"ב ד ושעה"צ ט, וראה עוד שו"ע ט ומשנ"ב וביה"ל שם]
מה מברכים על קציצות בשר שמעורב בהן קמח?
הדין האמור, שמין דגן נחשב לעיקר בתערובת אף כשהוא מהווה בהּ מיעוט, אמוּר רק כאשר הדגן נועד למאכל או לנתינת טעם בתערובת; אך אם הוא משמש רק כחומר מייצב, כתבלין בעלמא, כצבע מאכל וכדומה - דינו כשאר המינים, וכפי האמור לעיל. אולם, קציצות בשר ודגים שמערבים בהם קמח, קמח מצה וכדומה (והדגן אינו מהווה רוב בתערובת), הגם שהדגן שבהן נועד למאכל - ברכתן 'שהכל', משום שעיקר הכוונה במאכל זה היא לבשר ולדגים ולא לדגן, והאוכל רואה את חשיבות המאכל בבשר ובדג ולא בדגן, והוא מוגש ונאכל כבשר ודג, ולא כמיני מזונות; וכל שכן כאשר מטרת הדגן היא רק לנפח את הקציצות, לרככן, או לסייע בבישולן ובטיגונן. [שו"ע ב, משנ"ב ז-ח, ושעה"צ יג; ביאורים ומוספים דרשו, 7]
האם ברכת ה'שְׁנִיצֶל' היא תמיד 'שהכל'?
פרוסות חזה עוף או דגים המצופות בקמח מצה או בפירורי לחם המעורבים בביצה ובתבלינים - ומכונות 'שְׁנִיצֶל' - דינן כדין הקציצות הנ"ל, כלומר, כיון שהעוף או הדג הם עיקר מטרת המאכל, חשיבותו ומהותו, ברכתו 'שהכל'; וכל שכן כאשר הציפוי נועד רק לשמש את המאכל, דהיינו ליַפותו או לסייע בטיגונו. ברם, כאשר הציפוי עשוי כשכבה עבה בעלת נפח או טעם משמעותיים - יש שהורו להפריד מעט מהציפוי ולברך עליו 'מזונות', ועל המאכל עצמו לברך 'שהכל'. ויש שחששו ל'ברכה לבטלה' או 'שאינה צריכה', והורו לפטור את הציפוי בברכת 'מזונות' על מאכל אחר; ויש מהם שהורה כי ירא שמים ינהג כן גם כאשר הציפוי דק. [ביאורים ומוספים דרשו, 7]