"וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת" (ויקרא י"ג, מ"ז)
ברצוני לספר על יהודי כבן תשעים וחמש, שאימץ לו מנהג, והוא שכל פעם כשנודע לו שאני נמצא בביתי, הוא מגיע לדירה, פותח את הדלת, נכנס, מצביע עלי ואומר: "אתה יודע, בשואה היו עוד הרבה יהודים כמוך, עם זקן ופאות, שהיו לבושים גם הם בבגדים של יהודים חרדיים, והנאצים הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב, ואחר כך שחטו אותם"…
ויש לו גם שאלות, עליהן הוא חוזר כל פעם מחדש: "מדוע דווקא ליהודים הדביקו את הטלאי שהביא לפרוד מוחלט בינם ובין הגויים"?
פעם אחת, כאשר נכנס שוב לביתי והגזים מעט בשאלותיו, וחששתי שהדברים עלולים להשפיע על בני הבית, החלטתי להשיב לו, ליהודי המסכן ההוא.
פתחתי בפניו את הספר 'משיבת נפש', להגאון רבי יוחנן לוריא, מחכמי אשכנז שלפני חמש מאות שנים, המעיד על מאורע היסטורי שלא התפרסם דיו, והוא, שגם בתקופתו גזרה המלכות על כל היהודים לשאת על עצמם טלאי צהוב, ששם את היהודים ללעג ולקלס נוראיים, שכן בזמנו היה זה מלבוש של שוטים.
וכך כותב רבי יוחנן לוריא: "בדידי הוה עובדא, שההגמון בשטרסבורג ציוה עלינו לסמן בבגדינו בצבע צהוב כמנהג שיש מקומות באשכנז, ובא כומר אחד ואמר לי: 'יהודי, מה זה הסימן שיש לך בבגדיך בצבע צהוב, לאיזה עניין הוא מורה'?"
הרב לוריא כותב ב'משיבת נפש', שהתלבט מאוד מה להשיב לכומר ההוא, שכן אם היה מאשים את ההגמון שגזר כך על היהודים, היה מעלה את חמתו של ההגמון. רבי יוחנן לוריא נקט אפוא בלשון סתמית, ואמר לכומר: "איני יודע, מאי למעבד (מה ביכולתי לעשות), הורמנא דמלכא הוא (ציווי המלך הוא). ואם היה אומר לי לשאת משקל גדול יותר הייתי צריך לעשות, ואמת הלכתא בלא טעם שאתם גוזרים עלינו כיוצא בזה".
באותו רגע ננער הכומר ממקומו, ואמר להגר"י לוריא, שאם הוא אינו יודע על מה ולמה גוזרים הנוצרים גזרות כאלו על היהודים, הוא, הכומר, יגלה את אוזנו. תמצית דברי הכומר היה, שהקב"ה בחר את העם היהודי מכל אומה ולשון, וביקש להבדיל אותם מן העמים להיות לו לבדו, ולכן נתן להם מצוות תמידיות, כמו המילה, הציצית והמזוזה, שתהיינה כסימן היכר ליהודי, שיהודי הוא.
וכל זה, המשיך הכומר, כדי שאם יפגוש גוי את היהודי ויתעניין בבגד הארבע כנפות עם הציצית, יענה היהודי שהקב"ה ציווה אותו על כך כדי שיזכור את כל מצוותיו.
'ומאז שהעם היהודי מתבייש בסימנים הללו, ולא עוד אלא שהוא מתהדר במלבוש האומות, גזר עליכם האלוקים 'להיות מסומן בסימני גנאי שאין בו טעם וסברא, אלא כמו הסימנים שמסמנים השוטים בלבושיהם, שידע לכל כי סכל הוא'. כך היו דברי הכומר לרבי יוחנן לוריא.
פניתי אל היהודי ההוא, שנכנס לדירתי, ואמרתי לו שהתשובה לכל שאלותיו כתובה, אפוא, שחור על גבי לבן בדבריו של הכומר, ועד שהוא בא אלינו עם שאלותיו הקנטרניות, מוטב היה שישים אל ליבו שהאשמה העיקרית בדבר הטלאי הצהוב מוטלת לא על שומרי התורה, אלא דוקא על מי שהתרחק מן התורה, וגרם לגויים שיבדילו את עם ישראל מן העמים בצורה אחרת.
(מתוך הגדה של פסח 'חישוקי חמד')