מעשה שהיה בביתה של זקנתי, הרבנית טורק ע"ה כשסעדה את ארוחת הצהריים הבשרית כמדי יום. לקראת סיום הארוחה נטלה לעצמה מנת קינוח מקופסת הגלידה שקנתה, ונראה בעיניה כגלידת פרווה. רק לאחר כמה דקות, כשבאה להחזיר את קופסת הגלידה למקפיא עם סיום אכילתה, גילתה לחרדתה כי כתוב עליה באותיות ברורות: 'כשר חלבי'.
היא הביט בקופסה פעם ופעמיים, מיצמצה בעיניה ולא האמינה לשגגה שנפלה תחת ידה, מפיה פרצה אנחה קולנית כאובה. והיא מהירה לכיור הסמוך… לעיני בני משפחתה ההמומים, החלה להקיא את הארוחה כולה. העובדה כי אכלה חלב לאחר בשר עוררה בה תחושת בחילה כזו, שגרמה לה להקיא את כל הארוחה העריבה והדשנה שאכלה אך לפני דקות ספורות. כשהתאוששה והתיישבה, החלה להיאנח בצער, ולא מצאה מנוח לנפשה…
עוד באותו היום, קיבלה על עצמה שלעולם לא תרכוש יותר גלידה מבחוץ. 'אם רוצים לאכול גלידה כמנת קינוח – נוכל להכין בבית, ובלבד לא להיקלע שוב לכזה מצב מסוכן, בו נקנה גלידה חלבית ולא נשים לב!' – חרצה ופסקה, ועמדה בקבלתה זו עד סוף ימיה…
וללמדנו בא: כמה כואבת ועצובה עשויה להיות תקרית כזו, בה נכשלים חלילה באוכל שאינו כשר, בבשר בחלב, באכילת תועלת או כל איסור אחר. על תקרית כזו לא עוברים לסדר היום, ואם אירעה חלילה שגגה כזו תחת ידינו – יש לתת לב ולקבוע גדרים וסייגים חדשים, כדי למנוע כל תקלה בעתיד ולהבטיח את איכות החיים מתוך כשרות מושלמת!
מה נכתב בקופסת הטבק?
הגאון בעל 'בית הלוי' מבריסק זצ"ל, עמד פעם ושוחח עם אדם, תוך כדי שיחה פתח את קופסת הטבק, אך רק הביט לתוכה בענין, ניענע בראשו ולא הריח דבר. שוב חזר ונשנה הדבר, כאשר היה הרב משוחח עם אנשים – היה פותח את קופסת הטבק, אך רק הביט בתוכה ולא הריח ממנה…
הדבר הפך לתעלומה מעניינת. מה יש שם בקופסת הטבק? הלא הטבק מיועד להרחה ואילו הרב רק מביט בה?
בהזדמנות, הצליח אחד מבני הבית להציץ אל תוך הקופסה, וגילה כי על המכסה נכתב: ש.פ.ו.ש.מ.נ. – עתה היתה התמיהה גדולה שבעתיים – מהו אותו קוד סודי בן שש אותיות הרשום בקופסת הטבק, ומדוע כה מרבה הרב להביט בו?
אזר הלה אומץ, וניגש אל הרב. 'תורה היא ולימוד היא צריכה…', הסביר בהתנצלות, 'הצצתי בקופסת הטבק וראיתי כי הרב מביט באיזה ראשי תיבות תמוהים, במקום להריח מהטבק. מה הם ראשי התיבות ש.פ.ו.ש.מ.נ.? מה משמעותו של קוד זה?'
'אה', חייך הרב, 'אלו ראשי התיבות של הפסוק 'שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו'. אנחנו מדברים עם אנשים, וצריך, תזכורת באיזה צורה לדבר, באיזה אופן מותר לדבר… לפיכך כתבתי זאת לעצמי על קופסת הטבק, למען אזכור לשמור פי ולשוני!'
כולנו כל הזמן מדברים, וכל העת עומדות לפנינו שאלות האם אנו מדברים כהלכה, האם אנו שומרים על הפה והלשון כראוי. הבה נקבע לעצמנו זמן קבוע מידי יום ללימוד מעשי בהלכות שמירת הלשון, כדי להעניק לנו תזכורת יומית: יהודי מדבר כמו שמותר, יהודי שומר את פיו ולשונו!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע)