אוהד אטינגר
הצעירים המתקרבים בארגון אחינו, נמצאים בימים אלו בקצת מבוכה, הם אינם יהודים איך היחס הנכון לנפטרים ומה הם צריכים לעשות לכבודם. לצורך כך הכנו חומר מיוחד המסביר ומסייע להם מהי ההשקפה הנכונה ביהדות. אנו מגישים לפניכם מאמר אחד כדוגמה שהפצנו בנוגע לסוגיית זכרון הנפטרים.
תמיד בתרבות היהודית נהוג להתייחד עם זכרם של המתים בתדירות גבוהה יחסית. כשאדם נפטר לבית עולמו, מביאים אותו למנוחות בהלוויה אליה מגיעים כל קרוביו, מכריו וידידיו. בסיום ה'שבעה' שבים ופוקדים את חלקת הקבר הטריה, ב'שלושים' מקימים עליה מצבה, ובכל שנה משתדלים לפקוד את הקבר באותו התאריך בו נפטר האדם.
אנשים דתיים ומסורתיים נוהגים לפקוד את הקבר ולזכור את המת גם בזמנים קבועים. בערב ראש השנה נוהגים רבים לעלות על קברי הוריהם אשר הלכו לעולמם, בחגים ובמועדים מזכירים אותם בתפילת 'יזכור', ואם חלילה הם היו בין הנופלים במערכות ישראל, נישא שמן לזיכרון גם ביום הזיכרון הכללי, ערב יום העצמאות.
רגע, עוד לא סיימנו…
רבים נוהגים לעלות על קברי ההורים גם לקראת שמחת הנישואין של נכדיהם, להזמין את נשמותיהם להגיע ולהשתתף בשמחה של המשך השושלת הרב דורית. גם בזמנים של קושי ומצוקה, יש כאלו שפוקדים את קברי הוריהם ומבקשים מנשמותיהם שיתפללו עלינו בשמי מרום, ממקום מנוחתם בגן עדן.
ומה עושים כשעולים על קברם של היקירים?
זה כבר תלוי במגזר ובסגנון המשפחה.
הציבור הרחב נוהג ברובו להניח זר פרחים על קבריהם. ישנם כאלו שמקפידים אפילו להביא דווקא את הפרחים שהמתים אהבו כשהיו בחיים. ורדים או חרציות, אירוסים או סתווניות.
ומה זה עושה להם, לנפטרים, שאנחנו מניחים זר על קברם?
שום דבר.
כלום!
הם כמובן אינם נהנים מריחם המשכר של הפרחים, ואינם יכולים להעיף עליהם מבט ולהתענג על המראה המלבב.
אז למה שמים פרחים על הקבר? בשבילנו, כדי להרגיש שאנחנו זוכרים אותם ומכבדם את מורשתם.
ואם הייתם שומעים שיש דרך לעזור לא רק לנו עצמנו, אלא גם להם, למתים עצמם! לגרום להם לנחת והנאה, לשפר את התנאים שלהם בעולם העליון אליו נסקו נשמותיהם עם מות גופם הגשמי, לא הייתם רוצים לעזור להם?
אז הנה בשורה, אם לא ידעתם, ואני די בטוח שכן ידעתם, אבל בכל זאת גם את מה שאנחנו כן יודעים כדאי לחדד ולרענן את הזיכרון מדי פעם.
אפשר ואפשר להועיל לנפטרים, להביא להם מתנה שתעשה אותם מאושרים ושמחים.
לפעול לעילוי נשמתם?
ואיך עושים את זה?
קלי קלות!
זה לא עולה בהכרח כסף, וגם לא מצריך מאמץ מיוחד.
קחו פרק משניות, ופשוט אמרו מילה אחר מילה. אם יש לכם מניין על של גברים יהודים על יד הקבר, אמרוקדיש, אם אין לכם מניין על יד הקבר, וותרו על אמירת הקדיש ועשו זאת בבית הכנסת הקרוב לביתכם אליו תוכלו לגשת לתפילה המתקיימת בו שלוש פעמים ביום. כמה פרקי תהילים תמיד יכולים לעזור, ומתן צדקה, אפילו של כמה שקלים בודדים, תחולל פלאות לטובת נשמתו של יקירכם.
אז במקום להשקיע יותר מדי בפרחים ובסרטים צבעוניים, אנחנו יכולים לעשות משהו יהודי יותר, מעשה שגם יועיל יותר לנפטרים, וגם יגרום לנו להרגיש טוב, להנציח את זכר הנפטרים, ולכבד את מורשתם בדרך שבה עשו זאת יהודים לאורך אלפי שנים.